קריעת ים סוף: הבדלים בין גרסאות בדף

עם ישראל נחלקו אז לארבע קבוצות "אחת אומרת ליפול לים, ואחת אומרת לשוב למצרים, אחת אומרת לעשות מלחמה כנגדם, ואחת אומרת נצווח כנגדם" אך משה דחה את דברי כולם. נחשון בן עמינדב משבט יהודה, קפץ למים מתנועת בטחון בה' שיעשה להם נס, ואחריו קפצו כל שבטו. בגלל ה[[קידוש ה']] שעשה, זכה שבטו [[מלכות בית דוד|למלוך על עם ישראל]], וכמו שמתואר בפסוקים{{הערה|תהלים קיד.}} "בצאת ישראל ממצרים . . הים ראה וינס . . היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו"{{הערה|מכילתא בשלח סוף פרשה ב'.}}.

ה' ציוה למשה להרים את את ה[[מטה]] ולנטות את ידו על הים, ועל ידי כך נבקעו המים לי"ב חלקים, חלק אחד עבור כל שבט{{הערה|מכילתא שם.}}, ובשעה זו נבקעו כל המים בעולם{{הערה|הובא ברש"י – שמות יד, כא, מהמכילתא שם. וממדרש שמות רבה כא, ו.}}. בני ישראל נכנסו לים, ולאחר שיצאו (באותו צד בו נכנסו{{הערה|ערכין טו, א בתוספות ד"ה כשם.}}), ה' הטביע את המצריים בים, שנכנסו אחרי היהודים. כשראו היהודים את הנס שאירע להם אמרו את שירה הידועה בשם "[[שירת הים]]".

הצורך לקרוע את הים לי"ב חלקים הוא מפני שי"ב השבטים שבעולם ה[[בריאה]]{{הערה|וכמו כן המלאכים שבעולם הבריאה, הם נקראים (דברי הימים-ב ד, ד) "י"ב בקר", שהם ד' מחנות שכינה, ובכל אחד ישנם ג', בדוגמת חלוקת דגלי שבטי ישראל – [[ליקוטי תורה יז, א.}} קשורים ל[[י"ב גבולי אלכסון]] שבאצילות, לכן בזמן שהם מתחברים, נעשה התחברות בי"ב דרכים.

עיקר ההבדל הוא שלעתיד לבוא ימשך לנו דרגא נעלית יותר מכפי שהיה במתן תורה, שאז התגלה רק [[תורת הנגלה]] שנמשך מעולם האצילות לעולמות בי"ע. ולעתיד לבוא יתגלה התורה בצורה של גילוי [[עצמות|העצם]], ובשביל זה יצטרך להבקע גם הצמצום שבין עולם האצילות למה שלמעלה מאצילות{{הערה| ראה מאמר ד"ה והחרים תשי"ג, ד"ה הנה ישכיל תשי"ז – ספר המאמרים מועדים פסח חלק ב' עמוד יח, נב.}} הפסק זה הוא צמצום באופן של [[מחשבה]] (מה שאין כן ים הוא צמצום באופן של [[דבור]]), ומשל למחשבה הוא הנהר הזורם תמיד כמו המחשבה{{הערה|ראה מאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך תרס"ו – סה"מ תרס"ו עמוד י'.}}.  

בהזדמנות אחרת ביאר [[הרבי]]{{הערה|הדרן על מסכתות בוני"ך [[ה'תנש"א]] – סה"ש עמוד 840.}}, שד' הכתות בהם התחלקו בני ישראל בדרכם לקבל את התורה, הם ארבעה דרכים בעם ישראל, לנצח את המנגד ל[[קדושה]], ועל ידי כך להביא [[שלום]] בעולם – כתכלית התורה:

הסיבה שניסעתם מים סוף היתה נחשבת בעל כרחם, הוא משום שלפי הבנתם של בני ישראל הם היו מחוייבים להשאר כדי להשלים את הציווי "ונצלתם את מצרים"{{הערה|שמות ג, כב.}}, ובפרט שמצוה זו היתה בגדר ההלכתי של מצוה עוברת, הדוחה אפילו מצות [[לימוד תורה]] (ואצלם – מתן התורה בעצמה).

יחד עם זאת היה במיתת המצריים מעין מה שיהיה ב[[גאולה]], כשאת רוח הטומאה ה' יעביר מן הארץ{{הערה|זכריה יג, ב.}}. מטעם זה מוזכרים בשירת הים נבואות הקשורות עם זמן הגאולה ו[[תחיית המתים]].  

ב[[תורת הנגלה]] משמש קריעת ים סוף כדוגמא ל"דבר קשה"{{הערה|פסחים קיח, א.}}, משום שהיה נס גדול ביותר. ואף שהיה כדוגמתו בבריאת העולם כשאמר ה' "יקוו המים"{{הערה|בראשית א, ט.}}, בכל זאת לא היה אז שינוי במים עצמם ורק שינוי במיקום, ואילו בקריעת ים סוף הפכו המים עצמם ליבשה{{הערה|ראה במאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא חלק א' (עמוד קנג) שמביא ב' אופנים לפרש זה שמהות המים הפכו ליבשה, או הכוונה שהפכו המים לדומם כאבן, או שאופן התגלות היבשה לא היתה ע"י שהלכו המים למקום אחר.}}.

אמנם אדמו"ר הזקן הסתייג ואמר ש[[בריאת העולם]] הוא חידוש יש מאין גדול יותר מקריעת ים סוף. הסתייגות זו מבוארת בחסידות בשני אופנים{{הערה|ראה בשער היחוד והאמונה עם ביאורי הרב [[יואל כהן]] – מהדורת מעיינותך.}}: לפי ביאור אחד, כיון שעצם ההגדרה של חומר המים אינו מחייב שיהיו נוזלים, אלא זה עצמו דבר נוסף על מהות המים, לכן העמדת המים הוא אינו חידוש של מציאות חדשה, אלא רק החלפה לטבעו הקודם{{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חלק ז' עמוד 189 הערה 10. אגרות קודש חלק י' עמוד קנז.}}. לפי ביאור אחר החידוש בקריעת ים סוף אינה גדולה כל כך משום ש[[טבע]] זה של עמידה כחומה אינה רעיון חדש לגמרי, אלא היא כבר קיימת באבנים וחומות.