אברהם דונין: הבדלים בין גרסאות בדף

ב[[יום הכיפורים]] [[תשע"א]] חש ברע, וכאשר ביקר ב[[חודש חשון]] אצל חתניו בדרום הארץ, חש חולשה רבה והובהל לבדיקה ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] סורוקה שב[[באר שבע]], ובצילומי CT התגלתה בגופו המחלה הארורה.

במשך חצי שנה סבל הרב דוינן את כאביו וייסוריו בדומיה, ונשאר צלול בדעתו עד יומו האחרון. ביום שלישי [[כ"א טבת]], היה שרוי בחולשה גדולה, ולא יכל להניח [[תפילין]].  

בשעת אחר הצהריים, התאספו אצלו שלשת חתניו שיחיו והוא ביקש לפתע [[טלית קטן]] חדשה. בשעה ארבע אחר-הצהריים סייעו לו שלושת חתניו להתעטר בתפילין, לבקשתו, והוא קרא 'שמע ישראל'. כמה דקות אחר כך - בשעת בין השמשות, איבד את הכרתו, וזמן קצר לאחר מכן השיב את נשמתו ליוצרה{{הערה|1=יום קודם לכן, במוצאי כ' טבת, כתב אחד מחתניו בקשת ברכה מהרבי באמצעות ה[[אגרות קודש]], ובמענה קיבל מכתב בכרך טז, עמ' רי"ב: "נעם לי לקבל ידיעות אשר השיעור נלמד בקביעות ובהמשך ובאותם הענינים בם למדו בחיים חיותו של בעלה הרב להבדיל בין חיים כו'. והרי זוהי המעלה הכי גדולה בקורת רוח שגורמים לנשמת הנפטר כשממשיכים באותם ד' אמות כפשוטו ובד' אמות רוחנים, ז. א. המשפחה בכללה ובני הבית ביחוד, באותו הכיוון הגורם עליית [[נשמה]] בעולם האמת".}}, ונטמן ב[[בית עלמין|בית העלמין]] ב[[הר הזיתים]] ב[[ירושלים]].