מילון חסידי:שפיץ חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף

המושג "'''שפיץ'''" מבטא אדם שבהתנהגותו הוא מקפיד על הרמה הגבוהה ביותר שאפשרית מבחינתו, וכאשר מדובר על "'''חסיד חב"ד'''", הכוונה היא לאחד כזה שמקיים את מנהגי חב"ד באופן הקיצוני ביותר ובתוקף גדול.

בהזדמנות אחרת{{הערה|שיחה לילדי ישראל מכ"ף מנחם אב{{מקור}}.}}, הסביר הרבי: שכמו שבמחט, בכדי לחבר את שני חלקי הבגד - צריך שיהיה לה שפיץ; וכן צריך שיהיה לה חוט מחובר אליה. כך גם בנוגע לקיום המצוות, כמו לדוגמא במצוות ציצית, על ידי זה שיש חור בבגד (שמרמז על גשמיות העולם), שנעשה על ידי המחט, יכול לעבור החוט - ההמשכה של היהדות, התורה והמצוות. ובכדי לעשות את החור הזה, צריך שיהיה תוקף יהודי, ולא להתפעל מהעולם והסביבה. ועל ידי זה שישנו ה"שפיץ" - התוקף היהודי, יכולים לעשות את העולם ל"בגד" של הקב"ה, בו הוא יכול "להתפאר".

אל אף החביבות בכללות שנראה שלרבי הי' כלפי אלו המרגשים עצמם כשפיץ חב"ד, הנה כאשר השימוש בזה הי'ה באופן הלא נכון, הרבי בכמה וכמה הזדמנות ראה לנכון, להעמיד אותם על מקומם, ומתוך תוכחתם אפשר ללמוד כיצד הרבי רואה את הדרך הנכונה שעליהם להתנהג להלן מספר דוגמאות:

הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] מתאר המצב שעליו דיבר הרבי: אני זוכר, ואודה וכן אבוש, שעמדתי פעם ביחד עם חבריי, והיה זה בתפילת שחרית בבית המדרש הקטן של הרבי (מה שמכונה 'הזאל הקטן'), והתרכזנו במעין חצי גורן סביב מקום תפילתו של הרבי,ולפתע הרבי פונה אלינו ואומר: "איר שטייט דאך מיט תפילין, פארוואס דאווענט איר נישט!" (=אתם עומדים הרי עם תפילין – מדוע אינכם מתפללים!). ולא שלא מלמלנו בשפתותינו את התפילה, אלא, בפשטות כוונתו הק' הייתה – מדוע אתם עושים דבר שלא נדרש מכם – וזאת, במקום להתפלל בכוונה הלב כמו שמצפים מחסיד שיתפלל.

"ישנם ''''שפיץ חב"ד'''' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברי בלתי-רצוי - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב!

בתשי"ז נכנסו בחורים וצעקו על הנהלת הישיבה, על התנהגותם באופן שאינו ראוי,

הרבי שאף שלא הסכים כלל עם הנהגת הנהלת הישיבה, לא הסכים עוד יותר עם הנהגה כזו מצד תלמידי הישיבה, הרבי קרא לבחורים אליו לחדר ל[[יחידות]] מיוחדת ודיבר איתם בחריפות שתפקיד התלמידים להיות שקועים בלימוד ובעבודת התפלה, ובתוך כדי דבריו הרבי לקח עפרון והשלכו על השלוחן באופן שנשבר השפיץ, והבחורים הבינו שהרבי התכוון לומד להם, שהתנהגות כזו שוברת את ה"שפיץ" חב"ד.