ישעיהו הנביא: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:ישעיה - מגילות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מקטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות]][[קובץ:המערות.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|המערות שבהם התגלו כתבי יד של מגילות ישעיהו (ומגילות נוספות)]] '''ישעיהו בן אמוץ''' היה מגדולי ה[[נביאים]] עם השגות בלתי רגילות בהקב"ה, והיה מהיחידים שראו ב[[נבואה]] את ה[[מרכבה]]. נבואותיו מרוכזות ב'''ספר ישעיהו'''. על פי [[ברייתא]] המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה [[מלך]] יהודה וסיעתו.

נולד בשנת ג' אלפים ק"מ{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46817&st=&pgnum=140&hilite= סדר הדורות חלק א עמוד 117].}} לאביו אמוץ היה אחיינו של [[אמציה]] [[מלך יהודה]].{{הערה|"אמר ר' לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים" - תלמוד בבלי מגילה י עמוד ב.}} את תורתו קיבל מאת [[עמוס הנביא]]. ניבא נבואות במשך מלכותם של המלכים: [[עיזיהו]] בן אמציה, [[יותם]], [[אחז]] ו[[יחזקיה]].{{הערה|ספר ישעיהו פרק א פסוק א.}}

לנביא ישעיה היתה השגה ב[[נהי"ם]] של [[בריאה]]{{הערת שוליים|1=[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[דרך מצוותיך]], מצוות [[חמץ]] ו[[מצה]].}}, ולכן בניגוד ליחזקאל שהבנתו היתה ב[[עולם היצירה]] ונקרא בן כפר, הוא נקרא בן כרך.

ה[[בעל שם טוב]]{{הערת שוליים|ה[[בעל שם טוב]], [[כתר שם טוב]] חלק ראשון מא.}} פירש את הפסוק "[[סור מרע ועשה טוב]]", שבניגוד לירמיה הנביא שנענש מה שהושלך לבור וכיוצא לפי שלא התפלל על ישראל כששמע הנבואה לרעה על ישראל, אך ישעיה הוא לשון ישועה, שכן הוא התפלל על ישראל.

ישעיה היה מעורר את האמונה בה' על ידי ה[[התבוננות]] בצבא השמים, הכוכבים המסודרים בסדר מסוים שניכר כי יש בורא שבכראם, ואמר: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.{{הערת שוליים|אדמו"ר [[הצמח צדק]] ספר החקירה דרך אמונה חקירה ל' רס"ג כ"א פרקים יד, א.}}  

הרבי מקשה, כי על פי המשמעות של שתי מלים אלה היה מתאים יותר להשתמש בהן בסדר הפוך: בקשר לשמים, הנמצאים מרחוק, היה צריך להיאמר הביטוי "שמעו שמים", ואילו בקשר לארץ, שהיא קרובה - "האזיני ארץ", כפי שאכן אנו מוצאים אצל ישעיהו הנביא את הלשון{{הערת שוליים|ישעיה א, ב.}}: "שמעו שמים והאזיני ארץ".

הרבי{{הערת שוליים|[[לקוטי שיחות]] כרך לט מכתב כללי.}} מסביר, כי כש[[יהודי]] [[עבודת השם|עובד]] את [[הקב"ה]] בכל חלקי [[נשמה|נשמתו]]{{הערת שוליים|באופן של "כל יושביה עליה".}} עד שמתגלית אצלו בשלימות ה[[קדושה]] של "[[חלק אלוקה ממעל]] ממש" שבו, אזי ענייני הקדושה [[רוחניות|הרוחניים]] שמימיים קרובים אצלו ואילו הענינים [[גשמיות|הארציים]] - רחוקיים: "האזינו" - "השמים", ו"תשמע" - "הארץ".

זאת אומרת, שלעתיד לבא יודו בני ישראל לקב"ה על שכביכול [[כעס]] עלינו ושילח אותנו ל[[גלות]]. כי מלבד שעל-ידי הגלות כופר עוננו וטהרנו לפני ה', הנה עוד זאת, על-ידי הירידה לגלות והפיכת הגולה ל[[גאולה]], נעשית העליה שלא בערך כלל לעבודת האדם.

והיינו, שהגאולה לא תהיה רק יציאה מהגלות והשעבוד, והעתקה אל החירות, אלא שהגלות עצמה והחומר הגשמי יתהפך לגאולה. ודוקא באופן זה נזכה ליעוד "ונגלה כבוד הוי'" - גילוי [[עצמותו]] יתברך - האל"ף שב"גאולה".  

ומכל מקום הודאה זאת תהיה רק לעתיד לבא - ובדיעבד, וכמו שאיתא שם: "ואמרת ביום ההוא אודך וגו'", אבל בזמן הזה אין אנו מבינים שתתכן הודאה כזאת, ומלכתחילה - אין אנו רוצים כלל את הגלות.

שהרי [[הקב"ה]] הוא כל-יכול, ובודאי שביכולתו להביא את הגאולה עם העליה הנפלאה שבה - גם בלי הצורך לרדת לגלות באופן של גבורות קשות כאלה - הן בגשמיות והן ברוחניות.

ובמיוחד ש[[הקב"ה]] הוא "תכלית הטוב" ורוצה רק בטובתם של ישראל שהם בניו, עמו ונחלתו, ולא רק שרוצה את טובתם הרוחנית, אלא גם את טובתם בגשמיות עד הענינים הנמוכים ביותר.

זו אם-כן משמעות הביטוי "אודך ה' כי אנפת בי", בחינת הודאה דוקא, כי הודאה היא הסכמה לדבר המנוגד לסברתו של אדם, ושייך רק לדבר פלא שלמעלה משכל האדם, על דרך מה שכתוב: "אודה שמך כי עשית פלא", והכונה בזה לאריכות הגלות שהוא דבר פלא ו"אינו מושג בשכל כלל, זהו מכלל במופלא ממך אל תדרוש"