טמטום הלב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''טמטום הלב''' הוא מושג ב[[חסידות]] המגדיר מצב בו ה[[לב]] נהיה אטום, דהיינו: שה[[מוח]] אינו יכול לגרום ל[[נפש הבהמית]] להתפעל מהשכלה אלוקית ולעורר רגש לדבר.

ה[[נפש האלוקית]] השוכנת ב[[מוח]] מטרתה לזכך את ה[[נפש הבהמית]] ואת הגוף, וזאת, על ידי שמתבונן בנושא רוחני על ידי [[ספירת הדעת]], ומ[[התבוננות]] זו נוצר רגש אלוקי ב[[מדות]]. רגש שכזה מעדן את ה[[מדות]] (שמטבען שייכות ל[[נפש הבהמית]] ומתעוררות לחומריות בלבד) ומכשיר אותן להתפעל גם מדברים רוחניים ולא רק מגשמיות. אך האדם החוטא לבו נסתם ולמרות שהוא מבין את הנושא ומתבונן בו, אין באפשרותו לעורר רגש לאלוקות, מצב זה נקרא "טמטום הלב" משום שלבו מטומטם ואינו מקבל רגש רוחני. ולכן הוא אינו יכול להתפלל עם רגש, ואינו יכול לגרום ל[[נפש האלוקית]] להתגבר על ה[[נפש הבהמית]] ולמנוע את עצמו אפילו מדברים גשמיים המותרים ([[אתכפיא]]), משום שלבו אטום לרוחניות ומצד ה[[לב]] אין כל סיבה לוותר על התענוג.

הפתרון{{הערה|תניא פרק כ"ו ואילך.}} לכך הוא להשפיל את ה[[נפש הבהמית]] ואת גופו, ההשפלה גורמת לרוחו של האדם ליפול, כך ההשפלה מפילה את התוקף של ה[[נפש הבהמית]], ([[אדמו"ר הזקן]] מביא לכך דוגמה מהמרגלים שלאחר ש[[הקב"ה]] הראה את כעסו עליהם והשפילם מיד רצו לעלות לארץ).

הדרך להשפלת ה[[נפש הבהמית]] היא להתבונן בכך עד כמה שפל הוא בזה שאינו מקיים את ציווי [[הקב"ה]] על ידי השוואת עצמו לבעלי חיים שאינם מפרים את צוויו, וכן יצעק על עצמו ויקרא לעצמו בתארי גנאי, וכן ייזכר בכל חטאיו כל חטאיו. יתעצב ותומנח ה[[נפש הבהמית]], שבירה זו מכשירה את לבו להתעורר ברגש לאלוקות.