יצחק מדרוהוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

היה תלמיד-חבר של [[הבעל שם טוב]]. הוא התנגד תחילה לבעל שם טוב, אולם אחר כך הפך למעריצו על בואו אל הבעש"ט בעקבות מעשה{{הערה|[http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_28499_26.pdf כמובא כאן]}}. מספרים כי היה נוהג לומר כל לילה ב[[קריאת שמע שעל המיטה]] הפסוק "בידך אפקיד רוחי"{{הערה|תהילים לא, ו}} ומיד נרדם, ואם קרה שלא נרדם היה יודע כי חטא במשהו וצריך [[חזרה בתשובה|לחזור בתשובה]] על כך. ופ"א בתקופת התגוררותו בדרוהוביץ' קרה שפשפש במעשיו ולא מצא שם דבר חטא עד שנזכר ששמע דברי ליצנות על הבעש"ט ולא מיחה. מיד קם וסע ל[[מז'יבוז']] לפייסו. למחרת התפלל ב[[בית הכנסת]] של הבעש"ט ובעת [[קריאת התורה]] קרא אותו הבעש"ט (למרות שלא הכירו) בתואר "מורה מורינו רבי יצחק ב"ר יוסף" ואמר לו הבעש"ט: "מורי ורבי התלוצץ על הבעש"ט ונסע דרך כזה, הבעש"ט מוחל לו בלב שלם". ובעקבות מקרה זה החליט להישאר אצל הבעש"ט{{הערה|נתיב מצוותיך, נתיב היחוד שביל ד' אות ד'}}. אחר כך שלח אליו את בנו הצעיר, רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]], שהיה לתלמידו ואף שימש אותו שנים אחדות. הבעש"ט התבטא אודותיו, כי העניקו לו משמים [[נשמה]] נמוכה, אך הוא בעבודתו הקדושה הצליח להרימה לדרגת נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי.{{הערת שוליים|אגרא דפרקא אות כ"ט.}} במסורת ה[[חב"ד]]ית מסופר כי [[הבעש"ט]] התבטא עליו שהוא [[צדיק]] הדור{{הערת שוליים|ראה בארוכה בתשורה לחתונת וילשנסקי-וויסמן, [[תשס"ח]].}}.ויש עדות דומה לזו וזה הלשון {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שמעתי מאאמו״ר מובה״ק איש אלקים קדוש יאמר לו מוה׳ יצחק אייזיק יהודה יחיאל זלה״ה, שבעיר בראד הי׳ בית הכנסת אחת, ששם לא הי׳ פסיק פיהם של אנשי בית הכנסת מגירסא אפילו רגע לא נפסק מלמוד בתורה הקדושה, וכך עשו ביניהם, כשזה לומד חבירו מותר לו לישן וכן כולם, ועבור זה היתה השכינה הקדושה שרויה שם, וזאת לא ידע אלא רבינו מרן הבעש״ט זלה״ה,לזה היה שולח להם בכל שנה ושנה א׳ אדום זהב על תיקון לביהכ״נ הזה.לימים באו כמה רשעים חצופים עזי פנים שבעיר ובטלוהו וישלחו החברייא קדישא ממקום הזה, ואז אמר מרן הבעש״ט זלה״ה שהשכינה הקדושה מקוננת שאין לה מקום לשרות שם,ותיכף ומיד יצא כרוז מאת הקב״ה בזה הלשון, אל תדאג ח״ו כי יש לי בן יחיד בעולם העשיה הזה, הנקרא בפי כל ר׳ איצקיל דראהביטשער, שם תשרה כל ימי חייו, כל זה שמע אאמו״ר זלה״ה מתלמידי בעש״ט זלה״ה ששמעו מרבם}}{{הערת שוליים|בן ביתי(קאמרנא) פרשת וירא}}