מלחמת ששת הימים: הבדלים בין גרסאות בדף

ב[[שבת]] מברכים [[סיון]], פרשת במדבר [[תשכ"ז]], לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כאשר עם ישראל היה נתון במתח רב ובמצב רוח קודר. הרבי יצא בקריאה נרגשת לצאת לרחובה של עיר ולזכות יהודים בהנחת תפילין, ובפרט ל[[חיילי צה"ל]] העומדים על משמרת ארץ הקודש. הרבי שימש כמקור של כוח ועידוד לעם ישראל, והשמיע קול צלול ונחוש:

שכש[[הקב"ה]] מנהיג מלחמה מתבטל האויב לגמרי ואז ‘לא נפקד ממנו איש' שכולם נשארים בשלמות, והסגולה לזה היא המצוה שהוקשה לכל ה[[תורה]] כולה, [[מצוות תפילין]] שעליה מובא בגמרא: א) {{ציטוטון|כל המניח [[תפילין]] מאריך ימיו}} ב) {{ציטוטון|וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך - אלו [[תפילין]] שבראש}}.

 

והמשיך הרבי בדבריו, שכאשר החיילים ב[[צה"ל|צבא]] יניחו [[תפילין]]: הרי זה מטיל אימה ופחד על אויביהם, ובזה יחסכו מלחמה וכצהל [[יהודי]] שיניח [[תפילין]] לזכותם של אנשי הצבא, על ידי זה יעזור לחיילים באריכות ימים, ושפחדם יפול על כל העמים.

ואכן מיד בצאת השבת פורסמה אותה שיחה ב[[ארץ הקודש]] ובכל רחבי תבל - ובעצם כך החל המבצע הגדול שזכה לכינוי [[מבצע תפילין]].