ברכת המצוות: הבדלים בין גרסאות בדף

דעה אחת אומרת מובאת בחדושי ה[[רמב"ן]]{{הערה| מסכת פסחים דף ז, א}} בשם [[הראב"ד]] ז"ל בשם [[הרמב"ם|הרב רבי משה בר' יוסף ז"ל]], שנוסח "לעשות" אומרים רק במצוה שאין לה גמר אלא חייב לעשותה תדיר כגון [[הנחת תפילין]] ו[[ציצית]] וכיוצא בהן, אבל מצוה שעשייתה בפעם אחת גמר מלאכתה כגון ביעור ונטילת [[לולב]] ו[[מילה]] ו[[שחיטה]], כלן מברכין בהן על.

דעה שניה היא של הרמב"ן עצמו ושל רבים מהראשונים שמכריעים כי "כל מצוה שמוטל על האדם ואי אפשר לו לפטור עצמו מחובתו על ידי שליח זולתי על ידי עצמו, הוא המצוה שאין מברכין עליה על המעשה, אלא לעשות, כגון [[מצות סוכה]] שטיבעה לישב מפני שאין יוצא בה ידי חובתה על ידי ישיבת אחר, וכן מצות עיטוף וכן תפילין מברך עליהם להניח".

על כך הקשה ב"ספר המכריע"{{הערה| סימן סא}}: וזה הכלל אין לו מעמד שהרי מצות התורה ליתא על ידי שליח ומברך "על דברי תורה" ולא ללמוד תורה. ונטילת לולב ונטילת ידים ואכילת [[מרור]] ואכילת [[מצה]] ליתנהו על ידי שליח ומברך על המעשה ולא לעשות. ונר חנוכה אפשר על ידי שליח ומברך להדליק ולא על הדלקת, וכן לגמור את ההלל, וכן להכניסו בבריתו של אברהם אבינו דאפשר על ידי שליח ומברך לעשות ולא על המעשה.

בברכת המצות אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו כו', משום שעל ידי המצות אנו ממשיכים מבחינת "אשר", שהיא בחינת [[תענוג|ענג העליון]]. וההמשכה היא בבחי' [[חכמה עילאה]] ו[[חכמה תתאה]] שהם בחינות [[יחודא עילאה]] ו[[יחודא תתאה]], שנמשך בהן מבחי' ענג העליון.  

וזהו פירוש הברכה: בא"י אלקינו, הוא בחי' יחודא עילאה דחכמה ובינה דאצילות, ואח"כ מלך העולם הוא בחינת יחודא תתאה וממשיכים להם מבחינת אשר קדשנו - בחינת ענג העליון. והיינו דוקא ע"י קיום מעשה המצות הגשמיים בבחינת אתכפייא ואתהפכא לברר בירורי [[קליפת נוגה]], שעל ידי זה דייקא ממשיכים גלוי התענוג העליון.