39,916
עריכות
מלאכת לש: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←גיבול בקמח ובשאר מאכלים
מ (החלפת טקסט – " מים " ב־" מים ") |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==בברייתא== | ==בברייתא== | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=[[ברייתא|תניא]] אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו [[מים]] האחרון חייב דברי רבי, [[רבי יוסי בר יהודה]] אומר אינו חייב עד שיגבל|מקור=שבת קנה, ב}} | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=[[ברייתא|תניא]] אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו [[מים]] האחרון חייב דברי רבי, [[רבי יוסי בר יהודה]] אומר אינו חייב עד שיגבל|מקור=שבת קנה, ב}} | ||
שני שלבים יש במלאכת הלישה: א נתינת [[מים]] לקמח ב גיבול הקמח והמים. ונחלקו בגמרא ובפוסקים מאימתי הוא חייב, האם משעת נתינת המים או שאינו חייב עד שיגבל - בדבר בר גיבול כגון קמח ועפר. ל[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] חייב משעת נתינת המים בקמח, לפי שמה שמתערבים הקמח והמים היא המלאכה, כי על ידי זה נעשים לגוף אחד, ואילו ל[[רבי יוסי בן רבי יהודה]] אינו חייב עד שיגבל, לפי שהגיבול עצמו הוא המלאכה, שעי"ז נעשה לעיסה. | פירוש דברי הברייתא הוא כי שני שלבים יש במלאכת הלישה: א נתינת [[מים]] לקמח ב גיבול הקמח והמים. ונחלקו בגמרא ובפוסקים מאימתי הוא חייב, האם משעת נתינת המים או שאינו חייב עד שיגבל - בדבר בר גיבול כגון קמח ועפר. ל[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] חייב משעת נתינת המים בקמח, לפי שמה שמתערבים הקמח והמים היא המלאכה, כי על ידי זה נעשים לגוף אחד, ואילו ל[[רבי יוסי בן רבי יהודה]] אינו חייב עד שיגבל, לפי שהגיבול עצמו הוא המלאכה, שעי"ז נעשה לעיסה. | ||
להלכה דעת רוב פוסקים שהלכה כרבי יוסי בר יהודה שאינו חייב עד שיגבל. ומכל מקום גם לדבריו אסורה נתינת המים מדרבנן. | להלכה דעת רוב פוסקים שהלכה כרבי יוסי בר יהודה שאינו חייב עד שיגבל. ומכל מקום גם לדבריו אסורה נתינת המים מדרבנן. | ||
| שורה 10: | שורה 9: | ||
ודעת ספר התרומה וסיעתו שהלכה כרבי שחייב משעת נתינת המים, ומכל מקום גם לדבריו אסורה הלישה עצמה. | ודעת ספר התרומה וסיעתו שהלכה כרבי שחייב משעת נתינת המים, ומכל מקום גם לדבריו אסורה הלישה עצמה. | ||
ולמעשה פסק | ולמעשה פסק השו"ע שמעיקר הדין הלכה כרוב הפוסקים שאינו חייב עד שיגבל, ואילו הכרעתו של אדה"ז אינה מצויה בידינו (משום שחסר בשו"ע אדה"ז מסעיף זה). | ||
===גיבול בשאר מאכלים=== | ===גיבול בשאר מאכלים=== | ||
אחת הנפקותות בין רבי יוסי ברבי יהודה לרבי יהודה הנשיא היא אם מותר לגבל שאר מאכלים, שהרי אם הגיבול הוא רק כשהבצק נעשה גוף אחד ממש א"כ דבר זה שייך רק בבצק קמח שנעשה גוף אחד, אך אם בנתינת המים כבר יש חיוב אם כן אין שום חילוק בין קמח לחרדל וכל שאר המאכלים. | |||
דעת רבי יוסי ברבי יהודה כפי שמובאת ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]]: "אין המגבל חייב אלא בדברים שהם בני גיבול, כגון קמח או עפר לטיט של בנין, אבל [[אפר]] וחול הגס ומורסן וקמח קלי וכיוצא בהם, לאו בני גיבול הן והמגבלן פטור. | |||
אבל אסור מדברי [[חז"ל|סופרים]] לגבל קמח קלי הרבה, שמא יבא לגבל קמח שאינו קלי ויתחייב, אבל מותר לגבל את הקלי מעט מעט שזהו שינוי מדרך החול, (ואפילו אם הגיבול הוא עב וקשה ונראה כלש, מותר כיון שמגבל בשינוי). | אבל אסור מדברי [[חז"ל|סופרים]] לגבל קמח קלי הרבה, שמא יבא לגבל קמח שאינו קלי ויתחייב, אבל מותר לגבל את הקלי מעט מעט שזהו שינוי מדרך החול, (ואפילו אם הגיבול הוא עב וקשה ונראה כלש, מותר כיון שמגבל בשינוי). | ||
אבל תבואה שלא הביאה שליש, שקלו אותה ואח"כ טחנו אותה גסה והרי היא כחול, והיא הנקראת שתיתא מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו אפילו הרבה בבת אחת, והוא שיהיה הגיבול רך, אבל קשה אסור מפני שנראה כלש (אלא אם כן מגבל מעט מעט כמו שנתבאר בקלי) ואפילו ברך צריך לשנות מעט אם עושה הרבה בבת אחת, כיצד נותן את השתיתא ואח"כ נותן את החומץ אם הוא מקום שרגילין בו בחול ליתן החומץ תחלה, ובמקום שרגילין בחול ליתן השתיתא תחלה יתנו בשבת החומץ תחלה. | אבל תבואה שלא הביאה שליש, שקלו אותה ואח"כ טחנו אותה גסה והרי היא כחול, והיא הנקראת שתיתא מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו אפילו הרבה בבת אחת, והוא שיהיה הגיבול רך, אבל קשה אסור מפני שנראה כלש (אלא אם כן מגבל מעט מעט כמו שנתבאר בקלי) ואפילו ברך צריך לשנות מעט אם עושה הרבה בבת אחת, כיצד נותן את השתיתא ואח"כ נותן את החומץ אם הוא מקום שרגילין בו בחול ליתן החומץ תחלה, ובמקום שרגילין בחול ליתן השתיתא תחלה יתנו בשבת החומץ תחלה." עד כאן שיטה ראשונה של רבי יוסי ברבי יהודה, שכמותה פסקו [[הרמב"ם]] וה[[רא"ש]]. | ||
ויש חולקין על כל זה ואומרים שאין חילוק בין דברים שהם בני גיבול לדברים שאינן בני גיבול, ובכולן חייב בנתינת [[מים]] לבד, או אחד משאר משקין ומי פירות אע"פ שלא גיבל כלל, כי נתינת המים זהו גיבולו, אלא אם כן הגיבול הוא רך שאז אין כאן לישה כלל, ואין איסורו אלא מדברי סופרים והתירוהו לצורך השבת ע"י שינוי שיתבאר בין בדברים שהם בני גיבול בין בדברים שאינן בני גיבול, ולפיכך בין קלי בין שתיתא אסור ליתן בהם המשקה בשבת אפילו בשינוי מדרך החול, אלא אם כן הוא גיבול רך שאז מותר ליתן בשינוי דהיינו ליתן השתיתא תחלה ואח"כ החומץ במקום שזהו שינוי או להפך במקום שההפך הוא שינוי, וכשנותן בשינוי מותר לגבל אפילו הרבה בבת אחת כיון שהוא גיבול רך, אבל גיבול עב אסור בכל ענין משום | לאחר מכן מביא אדה"ז את דעת רבי יהודה הנשיא שכמותה פסקו [[תוספות]], [[רשב"א]] ו[[רש"י]]: "ויש חולקין על כל זה ואומרים שאין חילוק בין דברים שהם בני גיבול לדברים שאינן בני גיבול, ובכולן חייב בנתינת [[מים]] לבד, או אחד משאר משקין ומי פירות אע"פ שלא גיבל כלל, כי נתינת המים זהו גיבולו, אלא אם כן הגיבול הוא רך שאז אין כאן לישה כלל, ואין איסורו אלא מדברי סופרים והתירוהו לצורך השבת ע"י שינוי שיתבאר בין בדברים שהם בני גיבול בין בדברים שאינן בני גיבול, ולפיכך בין קלי בין שתיתא אסור ליתן בהם המשקה בשבת אפילו בשינוי מדרך החול, אלא אם כן הוא גיבול רך שאז מותר ליתן בשינוי דהיינו ליתן השתיתא תחלה ואח"כ החומץ במקום שזהו שינוי או להפך במקום שההפך הוא שינוי, וכשנותן בשינוי מותר לגבל אפילו הרבה בבת אחת כיון שהוא גיבול רך, אבל גיבול עב אסור בכל ענין משום לש, אלא אם כן נתן המשקה כבר מבעוד יום, אזי מותר לגבל בשבת (מעט מעט), בין בקלי בין בשתיתא". | ||
ולפי סברא הראשונה חרדל שלשו מערב שבת יכול לערבו במשקה למחר בין ביד, בין בכף וליתן לתוכו דבש ובלבד שלא יטרוף בכח אלא מערבו מעט מעט. | ולפי סברא הראשונה חרדל שלשו מערב שבת יכול לערבו במשקה למחר בין ביד, בין בכף וליתן לתוכו דבש ובלבד שלא יטרוף בכח אלא מערבו מעט מעט. | ||