יעקב הבר: הבדלים בין גרסאות בדף

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] - בחודש [[מנחם אב]] [[תרע"ד]] - נמלט עם רעייתו מרת שיינא שרה וילדיהם ל[[רוסיה]]. בהתקרב [[ראש השנה]] [[תער"ה]], היה נהיר לו, כי הפעם לא יוכל לנסוע לחגים אל רבו כמידי [[שנה]], לכן, חשב לפחות להסתופף בצילו של אדמו"ר אחר. הוא החל להתעניין היכן ישנו רבי חסידי, ובעצתם של מכריו נסע לעיירה [[ליובאוויטש]], להסתופף בצילו של כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]].  

בחודש [[אדר]] תר"פ חלה אדמו"ר הרש"ב, ומצבו הקשה, הביא את החסידים להעתיר [[תפילה|תפילות]]. מניין מחשובי החסידים התאספו מידי ערב בביתו של הרב יעקב הבר, והיו אומרים [[תהילים]] כל הלילה. ב[[ב' ניסן תר"פ]] כבה השמש בצהרים - [[אדמו"ר הרש"ב]] הסתלק, וכאבם של החסידים היה גדול מנשוא. לאחר ה[[הסתלקות]], התקשר הרב יעקב בעבותות אהבה לאדמו"ר הריי"צ, עמו היה בידידות, מאז הגיעו לליובאוויטש, וזכה לקירובים רבים.  

ב[[י"ט בתמוז]] [[תרפ"א]], עזב הרב יעקב העבער את [[רוסטוב]], ושב ל[[פולין]], שם קירב לחסידות חב"ד, את אחיו הצעיר הרב חיים אליעזר. בשנים הבאות שלח הרב חיים אליעזר את בנו הרב [[ישראל צבי הבר]] ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים לודז']], וכאשר עלו ארצה למד הנער הצעיר, ב[[תורת אמת]] ב[[ירושלים]], ו[[אחי תמימים]] ב[[תל אביב]], שם ספג את האווירה החסידית וגדל כ[[חסיד]] ומקושר אמיתי. כל חייו עשה רבות לנחת רוח הרבי, בפעולות רבות ל[[הפצת המעיינות]] ובהן [[שליחות|שליחויות]] במשך עשור ברומניה הקומוניסטית.