המלך בשדה: הבדלים בין גרסאות בדף

בתורת החסידות מובא משל המסביר את מהותו של חודש אלול ויחסו למועדי [[חודש תשרי]] המשל מספר על מלך המגיע לשדה אל העם המקבל את פניו משל זה מופיע לראשונה בספרו שלה[[אדמו"ר הזקן]] [[לקוטי תורה]] וזה לשונו.  

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=..הנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יום טוב... ובודאי יש הפרש גדול בין [[יום הכיפורים]] ובין אלול. אך הנה יובן על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה.. |מקור=לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.}}

בכללות הגילוי שמתגלה בחודש אלול המרומז במשל ישנם שלשה דרגות:

העבודה בחודש אלול היא בעיקר עבודה מלמטה למעלה בדרך [[אתערותא דלתתא]] כלומר בהתעוררות הנבראים לעשות תשובה ולקבל עול מלכות שמים ללא גילוי המעורר מלמעלה.{{הערה|לקוטי תורה תחילת דיבור המתחיל אני לדודי (הא') - ראה לב, א.}} ומזה מובן שהגילוי שמאיר בחודש אלול אינו "מעורר". והסיבה לכך הוא, כפי המתבאר במשל משום שאופן ההתגלות היא על דרך "מלך בשדה" שאינו מעורר. דווקא כשהמלך בהיכל מלכותו כשהוא בלבושי מלכות וכתר מלכות כש"מלך ביופיו תחזינה עינינו" אז 'מטיל' הוא אימה ופחד וגם מעורר תשוקה וצמאון לראותו. משאין כן בירידתו לשדה (כשהוא בלבושי השדה) אינו מטיל אימה ופחד (ובפרט אנשי השדה שאינם ברי השגה בגדלותו של המלך) עד שבהיותו בשדה אינו 'מעורר' אפילו תשוקה לראותו. ולכן הקבלת פני המלך בשדה היא מצד העם בלבד שלכן מדייק בלשון המשל "כל מי ש'''רוצה''' לצאת ולהקביל" שיציאתו היא אך ורק מצד רצונו.{{הערה|שם=כ"ו}}

החידוש שבגילוי של חודש אלול הוא בגילוי לעם הנמצא בשדה ובלשון המשל שבהיות המלך בהיכל המלכות אין רשות להיכנס רק ל"המובחרים שבעם ויחידי סגולה" משאין כן בירידתו לשדה יכולים ורשאים כל אנשי העיר והשדה לבוא לקבל את פניו.{{הבהרה|יש להרחיב עם מקורות! מה ההגדרה של אנשי שדה (ראה בלקו"ש ד שישנו שדה בקדושה חרישה וזריעה וזה וודאי שבפשטות לא לזאת הכוונה וכן אין זה מנגד כמדבר ומצד שני היא אינה קדושה שהרי זה חידוש שהמלך בשדה ויל"ע)}}

שמכיוון שעיקר הגילוי בחודש אלול הוא נתינת כח לעשות תשובה,{{הערה|לקוטי תורה ראה לג סוף עמוד ג.}} ותשובה כפשוטה היא על עבירות, לכן הגילוי של המלך הוא בשביל כל ישראל גם אלו שנמצאים במדבר (שעניינה מציאות הקליפות שמנגדים לאלקות שהיא "ארץ לא זרועה שהם המעשים והדיבורים והמחשבות אשר לא לה' המה"{{הערה|לקוטי תורה ראה לב, ב.}}) ועל אף שבמשל מדייק שנמצא ב"שדה" והוא משום שהמלך לעולם לא יורד להיות במדבר עצמו שהוא מנגד למלך. אמנם ל[[נשמה|נשמות]] ישראל הנמצאים במדבר הרי הוא מאיר (שבידיעתם שהמלך ירד לשדה הרי זה מעוררם לצאת מהמדבר ולקבל פניו).{{הערה|ראה במאמר אני לדודי [[תשכ"ו]] בהערה 16 ציטוט ממאמרי אדה"ז (פרשיות ד"ה ענין אלול עמוד תתכ"ה) "כמו המלך הנוסע במדבר" ומבארו כבפנים שהגילוי הוא לא במדבר עצמו ח"ו אלא לישראל הנמצאים שם.}}  

הגילוי שמאיר בחודש אלול יורד עד לדרגת המקבלים כמו שהם ולפי מצבם זו המשמעות לכך שהגילוי מאיר בשדה במקומם והם אינם צריכים 'לצאת' מהשדה כדי לקבל את הגילוי. בשונה מגילוי אלוקות בזמנים ומועדים אחרים בשנה, שלצורך קבלת הגילוי נדרש 'לצאת' מהמצב החולין שלכן החגים אסורים במלאכה והוא לפי שהגלוי שמאיר בהם הוא למעלה מהלבשות בעולם.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1343, ספר השיחות [[תשמ"ח]] כרך ב עמוד 612 ואילך.}}

ובזה מתרץ [[אדמו"ר הזקן]] בלקוטי תורה את ההבדל בין ימי חודש אלול שאינם אסורים במלאכה על אף שמאיר בהם [[י"ג מדות הרחמים]] ל[[יום הכיפורים]] שאסור במלאכה.

בשונה מהעבודה ב [[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]] שבכדי לקבל את הגילוי הוא על ידי עבודה נעלית ("מובחרים שבעם ויחידי סגולה") בדומה לכניסה להיכל המלך הדורשת עבודה גדולה ביותר. שונה מכך היא עבודת האדם בחודש אלול שתוכנה הוא רק לצאת לקבל פני המלך. שעניינה [[קבלת עול מלכות שמים]] שכן הוא הן אצל אנשי השדה (שעניינה ענייני העולם בכלל, שאינם מנגדים לקדושה.{{מקור}}) והן אצל אנשי המדבר (שמנגדים לקדושה) שהדבר הנדרש מהם הוא לקבל עליהם את עול המלכות ולצאת מהמדבר לקבל את פני המלך.{{הערה|מאמר דיבור המתחיל לך אמר לבי [[ת"ש]] בסופו ספר המאמרים [[ת"ש]] עמוד 167.}}{{הערה|שם=כ"ו}}{{הערה|בלקוטי תורה שם "שיאיר גילוי רצונו יתברך.. שיהיה עיקר רצונו אליו..במסירות נפש..שלא יהיה רצון אחר כלל" ואולי עבודה זו היא אחרי קבלת פני המלך כדלקמן ואולי זה היא הכוונה במאמר אני לדודי [[תשמ"ו]] סעיף ב. "דענין הארת י"ג מדות הרחמים הוא ענין "יאר ה' פניו אליך", דיש לומר, שזה הוא ענין מה שהמלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות"}}

בחודש אלול של שנת [[תשל"ג]], קרא הרבי לכנס את ילדי ישראל בכל מקום לכינוסים של [[תורה]], [[תפילה]] ו[[צדקה]], ובפרט ליד הכותל המערבי, "'''ולהסבירם המשל המובא בליקוטי תורה שבחודש אלול [[הקב"ה]] הוא כ[[משל]] מלך שקודם בואו יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה'''... ובזה יפעלו 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו' להשבית אויב ומתנקם'".