יחיאל מיכל רפופורט: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''יחיאל מיכל רפופורט''' ([[תרע"ד|תרד"ע]], 1914 - [[ב' אייר]] [[תשמ"ג]], 1983) היה מתלמידי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], ובמשך כמה שנים מנהל סניף [[תומכי תמימים קורסק|תומכי תמימים בקורסק]]. נודע כלמדן מופלג ב[[תורת הנגלה]] ו[[תורת החסידות]].

ר' יחיאל נולד ב[[עיירה]] פריאסלאב שב[[אוקראינה]], בשנת [[תרע"ד|תרד"ע]], לאביו ר' מאיר זאב, ולמד ב[[חיידר]] המקומי.

בשנת [[תרפ"ד]] סגרו שלטונות המהפכה ב[[רוסיה]] את ה[[חיידר]] ואביו שכר לו מורה פרטי למרות הסכנה העצומה באי שליחת הילד לבית ספר המקומי{{הערה|בסופו של דבר אביו אף נאסר בשל כך.}}. ר' יחיאל למד עם רב ה[[עיירה]], ר' [[יהושע זליג דיסקין]]. כשהגיע לגיל [[בר מצווה]] עבר ללמוד ב[[תומכי תמימים קרמנצ'וג]]. כעבור זמן גירשו אותם מקרמנצ'וג ועברו לרמען. כשגירשו אותם גם משם עברו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים וויטבסק]] בניהולו של ר' [[יהודה הבר]].

בעקבות הגירוש חזר לביתו, וחיכה להוראות. בחודש [[תמוז]] הגיעה הוראה ממנהל הישיבות, ר' [[אברהם מאיור]], לנסוע לבאקו שב[[אזרבייג'ן]]. הוא נסע לשם עם [[תמימים]] נוספים, שם פגשו בעוד בחורים שהגיעו שעות ספורות לפניהם. התכנון המקורי היה ללמוד בבית הכנסת המקומי, אך כשהגיעו הבחורים לבית הכנסת, ראה השמש שמדובר בבחורים מזוקנים, ומתוך פחד מהשלטונות לא הסכים להם להיכנס.

מבאקו נסעו לכותאיסי, ומשם חזר ל[[קייב]] שם גרה משפחתו, בגלל שנחלה. לאחר גירוש הישיבה מקייב עבר ל[[ז'יטומיר]], מז'יטומיר ל[[ברדיטשוב]], ומברדיטשוב לקורסק.

ביום [[י"ט כסלו]]{{הבהרה|איזה שנה?}} הגיעו סוכני הבולשת לביתם בעיצומה של [[התוועדות]], בעקבות הלשנה של בחור יהודי שהפך לקומוניסט. רוב משתתפי ה[[התוועדות]] ור' יחיאל נעצרו, שם עמדו בפני חקירות.

#ארגן [[התוועדות]] בי"ט כסלו.

בתחילה שהה בבית מעצר בקייב, ולאחר שבועיים נלקח ברגל 150 ק"מ ל[[עיירה]] פערלאג, שם עלו על רכבת משא לכיוון סיביר.

לאחר נסיעה ארוכה עם מעט [[מים]] ולחם הגיעו לעיר טומסק, שם הוכנס לבית הסוהר המקומי. לאחר שנתיים הועבר למחנה אסירים, אך בעקבות מנות האוכל המצומצות שהוגשו לאסירים חלה תוך זמן קצר ואושפז במרפאת המחנה. למחרת השתפר מצבו והשתחרר. במחנה פגש לראשונה מאז מעצרו ביהודי שהיו ברשותו [[תפילין]].

לאחר שמונה חודשים הועבר למחנה אחר בקאנסק ונלקח לעבודת פרך בחטיבת עצים. זמן קצר לאחר בואו נשאל למקצועו, וענה שהוא אורג. מנהל המפעל ל[[בגד]]י אסירים שהיה במחנה חיפש עובד חדש, ולאחר שפגש בו לקחו לעבודה במפעל.

בשנת [[תש"ו]] שוחרר מהכלא, ונסע ללמברג, משם קיווה להצטרף לאחד ה[[עשאלונים]] שיצאו לעבר [[פולין]] [[יציאת רוסיה תש"ו|בבריחה הגדולה של חסידי חב"ד]]. רק כשהגיע סמוך לגבול התברר לו שכבר אחר את המועד. ר' יחיאל עבר להתגורר ב[[לנינגרד]] עם דרכון מזוייף של יהודי בשם 'לייבל צייטלין'. שם התחתן עם רעייתו מרת שרה בתו של ר' [[מנחם מנדל גולומבוביץ]], ונולד להם בן.

אחרי תקופה קצרה, סמוך ל[[חג הפסח]] נעצר על ידי [[המשטרה החשאית]] בעקבות הלשנה של [[מוסר]] יהודי, ובחקירות לאחר עינויים קשים הודה על שמו האמיתי ושהדרכון מזוייף. לאחר שסרב להסגיר את מזייף הדרכון הכה אותו החוקר ושבר שתיים מצלעותיו.

הסתלק באמצע כתיבת זכרונותיו, ב[[ב' אייר]], [[תשמ"ג]], ונטמן ב[[חלקת חב"ד בבית העלמין הר הזיתים]].

 

פרק הזכרונות האחרון נחתם במלים: {{ציטוטון|כ[[מילתא דבדיחותא|בדיחה]] אני אומר כל פעם, שבעולם האמת אחרי מאה ועשרים, כשאעמוד לדין ואם יאמרו לי למעלה" איזה חסיד אתה - הלא כך וכך... אגיד להמלאך, שיטריח עצמו להגיע ללנינגרד ב[[ק.ג.ב.]] להסתכל בתיק מס' 213 לשנת 1951, ושם רשום - ולעולם, שאני חסיד בן חסיד וקבל עונש מאסר על זה!}}

*אחיו, הרב [[חנוך העניך רפופורט]] - [[ירושלים]].

*בנו, הרב [[יצחק רפופורט]] - [[טורונטו]].

 

 

{{מיון רגיל:רפופורט, חנוך העניך}}

[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]

[[קטגוריה:אישים בנחלת הר חב"ד]]

[[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]]

[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הלמ"דים]]

[[קטגוריה:אישים הטמונים בחלקת חב"ד הר הזיתים]]

[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרע"ד]]