רבי יהודה הנשיא: הבדלים בין גרסאות בדף

מסביר [[אדמו"ר הזקן]], כי הסיבה לכך שהגוף זקוק לחיבוט הקבר, הוא כדי לנקותו ולטהרו מ[[טומאה|טומאתו]] שקיבל בהנאת עולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין, ורק מי שלא נהנה מ[[עולם הזה]] כל ימיו כרבינו הקדוש, לא זקוק לחיבוט הקבר{{הערת שוליים|1=אדמו"ר הזקן, [[ליקוטי אמרים]].}}

===הכנעת הגוף בדרכי נועם===

ויש לבאר הלשון "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" בעומק יותר, שב"יבור לו האדם" גופא ישנם כמה ובכללות - שני דרכים, וה"דרך ישרה" היא "כל שהיא תפארת כו'". בכדי לנצח את ה[[נפש הבהמית]] וה[[יצר הרע|יצר]] שיכול לרצות שיהודי יעבור על רצונו של הקב"ה, ולפעול שתורה ומצוות יהיו באופן "שיבור לו האדם" - ישנם בכללות שתי דרכים: הדרך הראשונה היא, שהוא נכנס במלחמה עם היצר הרע וה[[חושך]] שהוא רוצה להביא, על ידי [[תענית|תעניות]] ו[[ייסורים|סיגופים]], שמענה את ה[[גוף]] והנפש הבהמית, עד שמחליש את ה[[רצון]] וה[[תאווה]] שלהם ל[[תענוג]]י [[עולם הזה]], ועד ששובר אותם. וזה מביא סוף סוף לשינוי וזיכוך בגוף ונפש הבהמית, שגם מצד הנפש הבהמית יהיה "שיבור לו האדם" - באופן אמיתי, שירצה לקיים תורה ומצוות. דרך זו, היא גם דרך על פי תורה, שתביא סוף סוף לזיכוך הגוף ונפש הבהמית, אבל אין זו "דרך ישרה" מצד "אשר עשה האלקים את האדם ישר" - כי דרך זו קשורה ובאה כתוצאה מן החורבן [[בית המקדש]], ובלשון [[הרמב"ם]] - שימי התעניות{{הערת שוליים|ש'''כל''' ישראל מתענים בהם.}} הם "מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי הת[[שובה]] כו'" על החטאים שגרמו לחורבן, ועל דרך זה בנוגע לתענית פרטי, הרי זה "בזמן שתבוא צרה" הבאה "בגלל [[עבירה|מעשיהם הרעים]] כו'", שזה מביא לתשובה ולתיקון החטא, אבל לא בדרך ישרה ולכן התכלית לעתיד לבוא, כאשר הענינים יהיו בשלימות - "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות ה[[משיח]] ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה..

וכידוע שעל פי עבודה הרגילה ההנהגה "שלא יאכל בשר ולא ישתה [[יין]] ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה כו'" היא כפסק דין הרמב"ם, "דרך רעה ואסור לילך בה" וה"הולך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד כו', לא דייך מה שאסרה תורה כו'". והדרך השניה, ה"דרך ישרה" היא - שיהודי מתעסק בהוספת אור וטוב וקדושה דתורה ומצוות, ואינו עוסק רק בשבירת הגוף ונפש הבהמית, אלא שמסביר להם את הטוב כו' שבתורה ומצוות '''לעצמם''' - "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" -, ועד שהם מצד עצמם ירגישו ויבינו, ומנצל אותם גופא להוספה בתורה ומצוות, [[סעודה|אכילה ושתיה]] לשם שמים וכו'. ואזי בדרך ממילא "נדחה" החושך והרע דנפש הבהמית, ועד שנתברר.