14,699
עריכות
מסכת ראש השנה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – " רש"י " ב־" רש"י "
מ (החלפת טקסט – " רש"י " ב־" רש"י ") |
|||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו}}, ועל זה מביא הש"ס הברייתא, {{ציטוטון|יכול יהו [[ישראל]] מוזהרין על מגע נבילה כו' אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו - ברגל}}. [[רש"י]]{{הערת שוליים|בפרשת שמיני.}} מביא את הברייתא, ומסיים באמירה ""זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל". | לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו}}, ועל זה מביא הש"ס הברייתא, {{ציטוטון|יכול יהו [[ישראל]] מוזהרין על מגע נבילה כו' אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו - ברגל}}. [[רש"י]]{{הערת שוליים|בפרשת שמיני.}} מביא את הברייתא, ומסיים באמירה ""זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל". | ||
[[הרבי]] מקשה, הרי אין ענינו של רש"י בפירושו על התורה לבאר ולפרש מאמרי רז"ל בש"ס, ואם כן מה לו לפרש "זהו שאמרו". | [[הרבי]] מקשה, הרי אין ענינו של [[רש"י]] בפירושו על התורה לבאר ולפרש מאמרי רז"ל בש"ס, ואם כן מה לו לפרש "זהו שאמרו". | ||
קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ' שם משמע שהם שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש"חייב אדם לטהר את עצמו ברגל" וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא: והראיה שהגמ' מביאה מהברייתא היא (לכאורה) רק שהכתוב "ובנבלתם לא תגעו" איירי ברגל", ולא על עצם - חידושו של ר"י ש"חייב אדם כו'". אבל מלשון רש"י "זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל" משמע, שהוא אותו הענין והלימוד". | קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ' שם משמע שהם שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש"חייב אדם לטהר את עצמו ברגל" וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא: והראיה שהגמ' מביאה מהברייתא היא (לכאורה) רק שהכתוב "ובנבלתם לא תגעו" איירי ברגל", ולא על עצם - חידושו של ר"י ש"חייב אדם כו'". אבל מלשון [[רש"י]] "זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל" משמע, שהוא אותו הענין והלימוד". | ||
הרבי{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=74 עמ' 61].}} מתרץ, בזה בא רש"י להוכיח שני הוכחות: א. שענין זהמ הוא בכל הזמנים ולא רק בזמן [[בית המקדש|הבית]], שהרי "זהו שאמרו" הוא - סתם. ועוד שמאמר רז"ל זה על ידי ר' יצחק נאמר לאחרי החורבן. ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה והחיוב לטהר - ענינם אחד: אם תרצה לומר שהאזהרה "ובנבלתם לא תגעו" | הרבי{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=74 עמ' 61].}} מתרץ, בזה בא [[רש"י]] להוכיח שני הוכחות: א. שענין זהמ הוא בכל הזמנים ולא רק בזמן [[בית המקדש|הבית]], שהרי "זהו שאמרו" הוא - סתם. ועוד שמאמר רז"ל זה על ידי ר' יצחק נאמר לאחרי החורבן. ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה והחיוב לטהר - ענינם אחד: אם תרצה לומר שהאזהרה "ובנבלתם לא תגעו" | ||
היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ"ל, דמפני החיוב לעלות לרגל ולהקריב קרבנות הרי הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו, אבל אין זה מכריחו לטהר עצמו אם כבר נטמא, דמאחר שהוא טמא יש לומר דפקע ממנו חיוב העליה לרגל, והבאת קרבנות, אלא שר"י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב אדם לא רק להזהר מטומאה אלא גם לטהר עצמו ברגל. | היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ"ל, דמפני החיוב לעלות לרגל ולהקריב קרבנות הרי הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו, אבל אין זה מכריחו לטהר עצמו אם כבר נטמא, דמאחר שהוא טמא יש לומר דפקע ממנו חיוב העליה לרגל, והבאת קרבנות, אלא שר"י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב אדם לא רק להזהר מטומאה אלא גם לטהר עצמו ברגל. | ||
אבל לפרש"י שהחיוב הוא לא מפני הכניסה למקדש והבאת קרבנות אלא שמפני הרגל הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו (וגם בזמן הזה כנ"ל) - הרי מובן, שהאזהרה ב"לא תגעו" אינו רק עניין שלילי, אלא שהרגל מחייבו שיהיה במצב של טהרה ולכן גם באם נטמא - עליו לטהר עצמו. | אבל לפרש"י שהחיוב הוא לא מפני הכניסה למקדש והבאת קרבנות אלא שמפני הרגל הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו (וגם בזמן הזה כנ"ל) - הרי מובן, שהאזהרה ב"לא תגעו" אינו רק עניין שלילי, אלא שהרגל מחייבו שיהיה במצב של טהרה ולכן גם באם נטמא - עליו לטהר עצמו. | ||
ולכן מדייק רש"י "זהו שאמרו חייב -אדם לטהר עצמו ברגל" - כי תוכן אזהרה זו "ובנבלתם לא תגעו - ברגל", הוא גם החיוב לטהר עצמו ברגל. | ולכן מדייק [[רש"י]] "זהו שאמרו חייב -אדם לטהר עצמו ברגל" - כי תוכן אזהרה זו "ובנבלתם לא תגעו - ברגל", הוא גם החיוב לטהר עצמו ברגל. | ||
שיטת רש"י זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ'{{הערת שוליים|1=[[מסכת יבמות]] כט, ב.}} איתא "אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו". ופירש"י "ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק בו כו' כד שמעתי, ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מובנבלתם לא תגעו", ומזה מובן שהזהירות מטומאה ברגל אינה משום הכניסה למקדש ועליה לרגל והבאת עולת ראיה - שהרי [[נשים]] אינן | שיטת [[רש"י]] זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ'{{הערת שוליים|1=[[מסכת יבמות]] כט, ב.}} איתא "אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו". ופירש"י "ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק בו כו' כד שמעתי, ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מובנבלתם לא תגעו", ומזה מובן שהזהירות מטומאה ברגל אינה משום הכניסה למקדש ועליה לרגל והבאת עולת ראיה - שהרי [[נשים]] אינן | ||
מחוייבות בכל זה, דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא: ועוד: זה שהארוסה "לא מטמאת לו" הוא בפשטות שוה ל"ולא מטמא" שעל הארוס הכהן, והרי אזהרת טומאת מת שעל הכהן היא לא רק בארץ אלא גם בחו"ל ואף שלא בזמן הבית. ואם כן מובן שגם זה שהארוסה "לא מטמאת לו" (מצד החיוב לטהר עצמו ברגל) היא גם ב[[חו"ל]] ואף שלא בזמן הבית. | מחוייבות בכל זה, דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא: ועוד: זה שהארוסה "לא מטמאת לו" הוא בפשטות שוה ל"ולא מטמא" שעל הארוס הכהן, והרי אזהרת טומאת מת שעל הכהן היא לא רק בארץ אלא גם בחו"ל ואף שלא בזמן הבית. ואם כן מובן שגם זה שהארוסה "לא מטמאת לו" (מצד החיוב לטהר עצמו ברגל) היא גם ב[[חו"ל]] ואף שלא בזמן הבית. | ||