מאיר גרינברג: הבדלים בין גרסאות בדף

בחשון [[תש"א]], הגיע לארצות הברית ר' [[משה לייב רודשטיין]], ונשלח לשיקגו על ידי הרבי. בשיקגו הקים הוא את [[אגודת חסידי חב"ד]] בשיקגו. במכתב אליו, כותב לו הרבי לחזק את ידיו של ר' מאיר, ששהה שם בשליחות.

 

אחרי שסיים את ה"סמיכה", התמנה ר' מאיר ללמד את התלמידים הצעירים ב-[[770]]. אחד מתלמידיו היה [[יהודה קלמן מארלו]], המד"א של שכונת [[קראון הייטס]]. אחרי שחלה, והרופא אסר עליו להמשיך ללמד, התמנה ר' מאיר כמשגיח בזאל.

בחודש חשון [[תשי"ד]], עבר לעיר פטרסון שבניו ג'רזי, בה כיהן כרב במשך 45 שנה. פטרסון באותם הימים היתה מרכז יהודי גדול מאד. בעיר התגוררו ארבעים אלף יהודים, והרב גרינברג מונה כרבם של שבעת בתי הכנסת. שם התגלה כוח הנאום שלו. ב[[יום הכיפורים]], היה הרב עובר בכל שבעת בתי הכנסת, כאשר בכל בית כנסת היה נושא דרשה שונה. כאשר שאלו אותו למה להכין שבע דרשות, הרי בכל בית כנסת מתפללים אחרים – אמר, שמכיון שיש אדם מלווה אותו, הוא לא רוצה שהוא ישתעמם לשמוע שוב ושוב אותה דרשה.

ב[[תשי"ח]], נכנס ר' מאיר ליחידות ביחד עם אחד מאנשי הקהילה אותו הביא לרבי. סתם כך, לא היה ר' מאיר נכנס ליחידות, אולם מכיון שהביא עמו מקורב, נכנס עמו. באמצע היחידות, פרץ היהודי בבכי: "רבי, אני מת. הרופאים אומרים שלא נשאר לי הרבה זמן לחיות." הרבי ענה: "חס ושלום. דער אויבערשטער קען געבן נאך צוואנציג יאר לעבן". היהודי נפטר בשנת [[תשל"ח]], בערך באותה התקופה.

בישיבה, החלה גאונותו המפורסמת של ר' מאיר לבוא לידי ביטוי. השיעורים שלו היו מאד עמוקים, והיה צריך "לאחוז ראש" בשביל להבין אותם, אבל ביאוריו היו בשפה ברורה ומובנת לכל.

 

לפני שמסר את שיעורו בגמרא, הרב גרינברג היה נשאר ער רוב שעות הלילה כדי להכין אותו, על כל הסברות שיכולות לצוץ במהלך השיעור. על שיעור אחד, היה יכול הוא להתעכב מעשר בלילה עד חמש בבוקר. הוא היה שותה כוס קפה אחר כוס קפה כדי להישאר ער. מי שרשם את שיעוריו, היה ר' ישראל פרידמן ראש ישיבת [[אהלי תורה]], שהיה אז משגיח בישיבה.

על יחסו של הרבי לרב גרינברג יכולה ללמדנו ההתייחסות הבאה: אחרי פטירתו של ר' [[זלמן שמעון דווארקין]], החלו הדיבורים על בחירות בשכונה. כשר' [[זלמן גוראריה]] היה אצל הרבי הוא העלה כמה שמות שיכולים לכהן כרבני השכונה, וכשאמר את שמו של ר' מאיר גרינברג, אמר הרבי: "ער קען זיין א רב אין (אולי: אין א שטאט ווי) וורשה [=הוא יכול להיות רב בוורשה]".

גם בעולם הליטאי החזיקו ממנו כלמדן עצום. הוא עמד בהתכתבויות בהלכה עם רבים מגדולי התורה, כמו ר' משה פיינשטיין ועוד. בכל שנה בתאריך י"ח כסלו, יום היארצייט של הרב היימן שהיה ראש הישיבה שלו ב"תורה ודעת", היה מוסר שיעור בישיבה.

==   ==

בכל תחום בו יכל ר' מאיר לפעול בשביל הרבי, פעל ועשה. למשל, ב[[תש"ה]], בעת שהקים הרבי הקודם את חברת "[[עדינו]]" שמטרתה הייתה כלשונו הק' "בשביל אברכים ותלמידי הישיבות העוסקים בתורה, להזדמן ולהפגש מזמן לזמן, בכינוס של תלמידי חכמים, לשוחח בחידושי תורה ולהתועד בסעודת מצוה ויומא טבא לרבנן", מונה ר' מאיר כ"סגן מנהל יושב ראש הועד" – יושב הראש היה ר' מרדכי מענטליק ע"ה.  

ר' מאיר היה גם יהודי בעל חסד עצום. כבר בשנת תש"ז, היה הוא מזכיר הנהלת "ועד ביקור חולים" שתחת "מחנה ישראל". הועד, שקיבל ברכות ועידודים לרוב מהרבי הקודם, היה יוזמה ראשונית מסוגה, לדאגה לחולים מקרב אנ"ש, וכן לחיילים ופצועי המלחמה היהודים.

עבודת התפלה היתה אצלו משהו מיוחד. הוא היה מתבונן בחסידות לפני התפילה במשך שעה ארוכה. בנו ר' יוסף יצחק מספר, כי בתור ילד, היה מחפש את אביו ולא מבין לאן הוא נעלם. אמא לא הסבירה, ורק אחר כך התברר לו כי אביו היה נועל את עצמו במשרד ומתפלל שעות על גבי שעות, תוך כדי שהוא מדייק בכל מילה ומילה.  

אחרי התפילה, היה נוהג לומר את פרקי התהלים של כל המשפחה, עד לאחרון הנכדים. ואיך הוא זכר מתי להחליף כל פרק של נכד? לר' מאיר, שהיה בעל מוחין רחבים מאד, היה חוש באלקטרוניקה. היה לו שעון, שהזכיר לו את יום ההולדת של כל נכד ונכד.  

הוא הקפיד מאד על ברכות מתוך הסידור. אפילו את ברכת "על המחיה", אמר תמיד מתוך הסידור, וזאת למרות שמדובר היה בגאון עצום שהיה זוכר קטעים שלמים בגמרא בעל פה.

 

"מח שליט על הלב", היה ניכר אצלו בכל מהותו. שבת אחת, כשחזר מבית הכנסת, עצר אותו נער שחור חמוש, "ראביי, גיב מי מני!". הרב גרינברג שאל אותו בחיוך, מה הוא חושב שאלוקים יעשה לו אם הוא יראה אותו עם רובה. הנער הסתובב וברח...

 

היה לו גם חוש בנגינה. הוא היה יושב לבדו ומנגן במתיקות נפלאה. היה פשוט "געשמאק" לשמוע אותו. הרגש העצום שבו התבטא כשישב לבדו וניגן.

== אמונה פשוטה ==

הפן המפתיע ביותר באישיותו של ר' מאיר, הוא האמונה הפשוטה שלו. אף על פי שמדובר בבעל נגלה, למדן עצום, חי הוא באמונה פשוטה שהרבי הוא מלך המשיח, וכך חינך אף את ילדיו.

 

כשהתקשר אליו בנו ר' יוסף יצחק אחרי שבת פרשת [[שופטים ה'תנש"א]], וסיפר לו מה הרבי דיבר בשבת, התרגשותו לא ידעה גבולות. כשרק היה מעיף מבט בשיחה, היו הדמעות עולות בעיניו.

 

גם אחרי [[ג' תמוז תשנ"ד]], המשיכה אמונתו שהרבי מלך המשיח חי וקיים ללא ספקות. הוא היה מראשוני החותמים על פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח.  

 

בנו ר' יוסף יצחק מספר, שלילה אחד, אחרי ג' תמוז, מתקשר אליו אביו ובפיו שאלה: "מת המשלח - מה הדין?". הוא לא הבין מה רוצה ממנו אביו, ומה פתאום הוא עושה לו מבחן בשולחן ערוך, אבל האב לא הרפה: "נו נו, תחשוב קצת. מה אומר הקצות בקפ"ח?", כשענה סוף סוף "בטלה שליחותו", ענה לו אביו "זה מה שרציתי לדעת. לילה טוב." ורק כשאחז את השפופרת המיותמת, הבין מה כוונתו של אביו...

 

 

כשהיה בגיל שבעים, ברך אותו הרבי "יאריך ימים על ממלכתו". הברכה התקיימה. הרב מאיר גרינברג, זכה להאריך ימים ולכהן עוד עשרות שנים כרב וראש ישיבה.

 

 

בג' אלול ה'תשס"ח, החזיר את נשמתו הטהורה ליוצרה, כשהוא משאיר אחריו דור ישרים יבורך: בנו ר' העשיל, שליח כ"ק אד"ש מה"מ בבופאלו וראש ישיבת חב"ד בניו ג'רזי, בנו ר' יוסף יצחק, מראשי ישיבת "תפארת מנחם" בסי גייט, בנו ר' מנחם מענדל מניו ג'רזי, בתו מרת שטערנא, ובתו מרת חאשע פריידא – אשת ר' יוסף שלמה סעמיועלס שליח כ"ק אד"ש מה"מ מילווקי.

גם ספרים נשארו מר' מאיר: "שיעורי גיטין" על מסכת גיטין, ו"שיעורי מסכתות" על סדר מועד. כעת עובדים בני המשפחה על הדפסת חידושי התורה הנוספים שנשארו מר' מאיר. עם פטירתו אבד לחסידי חב"ד רב חסידי, גאון עצום ומקושר אמיתי לרבי מלך המשיח. יהי זכרו ברוך