ניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה: הבדלים בין גרסאות בדף

רבותינו נשיאינו קבעו ב'''[[בור על גבי בור]]''' ישנה מעלה גדולה בכך מקוה על גבי מקוה נחשב מקוה אחת, והטובל בעליון – טובל באוצר עצמו. ענין זה נובע הן מצד אופן בניין המקוה והן מפאת אופן חיבורו.

*אופן בניין המקוה - כי באופן בניית מקוה על גבי מקוה, צורתה ובניינה ויציקתה כאחת מחברם להיות נחשבים כמקוה אחת, שהרי כתלי המקוה התחתון הם המשך המקוה העליון, והפתח להיכנס למקוה התחתון (כשרוצים לתקנה ולנקותה) הוא רק דרך מקוה העליון, ולפני ששמים את הכיסוי המחלק הרי הם ממש מקוה אחת עמוקה, ורצפת מקוה העליון נגמרת למטה על רצפת מקוה התחתון, דהיינו שכתלי ורצפת מקוה התחתון הם חלק ממקוה העליון. ובזה ששמים מכסה על גבי פתח מקוה התחתון, לא נחשבים המקוואות כנפרדים, כי עדיין נשאר נקב המחברם. ["אף דהשוליים מפסיקין הוי רק כעץ המונח בתוך המקוה ומכל מקום הוי כחד מקוה, ובכל מקום מותר לטבול בו" – ראה בשו"ת שירי טהרה, לקמן באות א].

*אופן חיבורו - במקוה על גבי מקוה הרצפה אינה נחשבת עקב החורים שבה, והטובל במקוה העליון (בו המים השאובים) טובל באוצר מי הגשם עצמו, ואין טבילה מהודרת מזו, ובלשונו של הרבי מליובאוויטש {{הערה|אג"ק חכ"ב אגרת ח'רפא}}: {{ציטוטון|לכאורה פשוט, שהתועלת הכי גדולה באופן בניה האמורה, היא, שאז הטבילה בהאוצר עצמו, אלא שהרצפה מחלקתו לשני חלקים, ובטלה הרצפה מענינה על ידי החורים שבה, והתועליות בטבילה באוצר עצמו כו"כ".}}{{הערה|וכונתו היא לכאורה לאמור במשנה פ"ו דמקואות ש"עוקת המערה" שהיא בור על גבי בור לא רק שההשקה מועילה, אלא שאם "אינה מחזקת מים לעצמה" אז אין צורך אפילו בחיבור כשפופרת הנוד ודי בחיבור כל שהוא}}.

וכן כתבו גדולי הפוסקים שמקוה על גבי מקוה לא הוי כמקוה נפרדת שנכשרת על ידי חיבור למקוה התחתון, אלא היא מקוה אחת.

ב) בשו"ת דברי מלכיאל{{הערה|ח"ה סימן קי}} דן לגבי מקוה על גבי מקוה, ובאמצע דבריו כתב: "אבל בנ"ד הוי ממש כמקוה אחת רק שיש רצפה באמצע המקוה, אבל לא על פי כולה כי יש נקבים באמצע כשפוה"נ ונשארה מקוה אחת. וכ"כ בחיבורי חלק ב' סימן סד אות יד". וכוונתו דבח"ב כתב דהמקוה העליונה לא הוי כמקוה נפרדת מהתחתונה, אלא הם כמקוה אחת, וז"ל שם "ועוד דכיון שהמקוה הזאת היא למעלה על הכשרה, הוי ממש כמקוה אחת", עכ"ל.

ובזה ששמים מכסה על גבי פתח מקוה התחתון, לא נחשבים המקוואות כנפרדים, כי עדיין נשאר נקב המחברם, וכלשון המהר"ש ענגיל {{הערה|ח"ג סימן מו}} שהשיב בעניין מקוה על גבי מקוה, שאין בה חשש קטפרס, וז"ל: "אבל הכא באמת הוא מקוה חדא, רק שנתחלק באמצע, ונשאר מחובר במקום כשפ"ה, א"כ מעולם לא נתבטל ממנה שם מקוה חדא".

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:טהרה]]