שעת צלותא שעת קרבא: הבדלים בין גרסאות בדף

העבודה שבשעת התפילה, הוא ענין [[עבודה|עמל ויגיעה]] [[אתכפיא|לאכפייא]] ל[[סטרא אחרא]], ולאהפכא חשוכא כו' על ידי התפלה והמצות כנ"ל.  

עבודה זו היא דווקא בששת ימי המעשה, כמ"ש ששת ימים תעבוד, דהיינו כעין המלאכות הגשמיים, החורש והזורע והקוצר כו', כך הוא בעבודת ה' בתפלה בכל ששת ימי המעשה, שאז צריך להיות בחינת [[עבודה]] זו, ביגיעת ה[[נפש]] ויגיעת [[בשר]], להתבונן בגדולת ה', ולהוליד [[אהבה]] ו[[יראה]] לה', ולהוציא מלבו הרצונות זרות של [[נפש הבהמית]] עד שיהיה לו רק רצון אחד לאביו שבשמים, שכל זה הוא על ידי מלחמה גדולה עם היצר, וכמובא ב[[זוהר]]: שעת צלותא שעת קרבא.

ענינה של מלחמה זו, היא על הנאמר בספרי<REF> פרשת עקב</REF>, סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש כו', וכך אם לא פעל להפך מדותיו הרעות ולהמשיך גילוי אלקות בקרבו על ידי התפלה, איך יוכל להמשיך גילוי אלקות בעולם, על כן צריך תחלה לכבוש גופו ו[[נפש הבהמית|נפשו הבהמית]] על ידי התפלה, וכמאמר חז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שורה בתוך מיעיו שנאמר בקרבך קדוש, ולכן צריך עמל ויגיעות נפש כדי שיוכל להיות גילוי אלקות בנפש, ואחר כך ימשיך גילוי אלקות ב[[עולם]].  

מזה הטעם אסור לאכול קודם התפלה שאז עדיין ה[[נשמה]] באפו, ואיך יוכל לברר המאכל ולהעלותו עד אחר התפלה שאז מתפשטת הנשמה בכל הגוף, ועל ידי כך יוכל אחר כך להעלות ה[[מאכל]] ולברר ה[[טוב]] מן ה[[רע]].  

רק לאחר התפילה ינצח במלחמה זו של עבודת האכילה, שהיא גם כן נקראת מלחמה, כמ"ש בזהר על פום חרבא ייכל נהמא, והיינו להלחם עם ה[[יצר הרע|יצר]] שלא יהיה האכילה בתאוה רק לשם שמים, ועל ידי זה מברר הטוב מן הרע.

אבל בשבת הוא בחינת "בשנותו את טעמו ויגרשהו וילך", דאתהפכא חשוכא לנהורא, עד שהוא בחינת [[מנוחה]] ואין נמצא בו עמל כלל, כמ"ש כי בו שבת.