טמטום הלב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''טמטום הלב''' הוא מושג ב[[חסידות]] המגדיר מצב בו ה[[לב]] נהיה אטום, דהיינו: שה[[מוח]] אינו יכול לגרום ל[[נפש הבהמית]] להתפעל מהשכלה אלוקית ולעורר רגש לדבר. ולכן הוא אינו יכול להתפלל עם רגש, ואינו יכול לגרום ל[[נפש האלוקית]] להתגבר על ה[[נפש הבהמית]] ולמנוע את עצמו אפילו מדברים גשמיים המותרים ([[אתכפיא]]), משום שלבו אטום לרוחניות ומצד ה[[לב]] אין כל סיבה לוותר על התענוג.

ה[[נפש האלוקית]] השוכנת ב[[מוח]] מטרתה לזכך את ה[[נפש הבהמית]] ואת הגוף, וזאת, ע"י שמתבונן בנושא רוחני ע"י [[ספירת הדעת]], ומה[[התבוננות]] הזו נוצר רגש אלוקי ב[[מדות]]. רגש שכזה מעדן את ה[[מדות]] (שמטבען שייכות ל[[נפש הבהמית]] ומתעוררות לחומריות בלבד) ומכשיר אותן להתפעל גם מדברים רוחניים ולא רק מגשמיות. אך האדם החוטא לבו נסתם ולמרות שהוא מבין את הנושא ומתבונן בו, אין באפשרותו לעורר רגש לאלוקות, מצב זה נקרא "טמטום הלב" משום שלבו מטומטם ואינו מקבל רגש רוחני.