יצחק ידידיה פרנקל: הבדלים בין גרסאות בדף

בשנת [[תשכ"א]] ביקר לראשונה אצל [[הרבי]] ונכנס ל[[יחידות]] שנמשכה כשעתיים. לאחר היחידות כתב מכתב למשפחתו: {{ציטוטון|לבני היקרים והחביבים. עתה השעה שתים בלילה יום ה'. אני חוזר מיחידות עם האדמו"ר מליובאוויטש. שעתיים הוא ישב אתי. הוא אישיות אצילה. הוא ביקשני מאוד למסור לך (לבנו הרב איסר שליט"א) דרישת שלום, ואמר שתרבה לכתוב, ושתדע שהוא קורא את כל מאמריך. הוא דיבר אתי על רבנות תל אביב ועל מצב הרבנות בכלל}}. לאחר שחזר לארץ תיאר הרב פרנקל למשפחתו את פרטי תוכן השיחה עם הרבי והפליא ברושם שנותר בו מאישיותו הקורנת של הרבי{{הערה|מפי בנו ר' איסר פרנקל.}}. ביום [[כ"ו באדר]] שנת [[תשכ"ח]] שיגר לו הרבי מכתב ברכה לבר מצווה של נכדו חיים אליעזר{{הערה|בשולי מכתב כותב הרבי: "תשואות חן על הבשורות טובות על דבר הנער . . ובטח, כפי המדובר בביקור כבוד תורתו כאן - מתעניין גם אודות אחות הנ"ל". מקטע זה ניתן להבחין עד כמה עמד עמו הרבי בקשר מעודכן בענין עסקנותו הציבורית בתל אביב.}}. בשנת [[תש"ל]] ביקר שוב אצל הרבי ביחידות ובין היתר התעניין אצלו הרבי לגבי מינויו כרב ראשי בתל אביב, כאשר הרב פרנקל טרם חשב על כך. כעבור שנתיים, בשנת [[תשל"ב]] אכן מונה כרב ראשי בתל אביב{{הערה|על פי תיאור של הרב פרנקל בעצמו: "זכורני כשנכנסתי לרבי שליט"א ל[[יחידות]] בשנת [[תש"ל]], הוא קם ממקומו ונגש אלי בחמימות ושאלתו הראשונה היתה "מה בקשר לרבנות ב[[תל אביב]]"? הייתי המום ונדהם, לא העלתי אז בדעתי לכהן כרב הראשי בתל אביב. אמרתי לו שאיני חושב על כך. כשהוא לא הרפה אמרתי לו שזה הרי תלוי במפלגות ולהם הרי יש את הרב שלהם. אמר לי אז הרבי שליט"א: "זה אני יודע ואולם מה אומרת תל אביב עצמה"?! ממש נדהמתי, ראיתי את החלטתו שאני אהיה רבה של תל אביב וזהו! הסוף אתם יודעים, כעבור שנתיים נבחרתי לרבה הראשי של תל אביב, הוא כבר ראה זאת אז. "מאד התפעלתי אז, כאשר הוא שוחח עמי בפרוטרוט על הרבה נושאים הקשורים לעולם הרבנות וארץ הקודש בהתמצאות מופלאה, עד שנוכחתי כי נהירין לו שבילין דארץ הקודש כמו שנהירין לו שבילין דרקיעא.}}.

{| class="infobox" style="width:45%; border: 2px solid #E5E5FF; background-color: #f9f9f9; margin-bottom: 0.5em; margin-right: 1em; padding: 0.2em; color: black; float: left; text-align: right; font-size: 85%; clear:right;"  

"הדבר המפליא ביותר הוא הכוחות של הרבי. כשאדם מדבר במשך שעות הוא חייב להיות צרוד מעט או לחוש חולשה, אבל הרבי נשאר רענן וצלול ומלא כוחות, ממש לא יאומן כי יסופר. שמעתי הרבה דרשות מגדולים, גם מאמרי חסידות וביאורי חסידות שמעתי מפי גדולי המסבירים בחסידות בדורנו ובדור הקודם. אבל כל אלו אינם מגיעים לאפס קצהו מההסברה העמוקה והנפלאה של הרבי שליט"א. כשהוא מסביר משהו אפילו תינוקות של בית רבן יכולים להבין. הוא מניח את הדבר על השלחן כמו מנה על צלחת. ברור פשוט ובהיר. הרעננות והחיות העצומה של הרבי בהתועדות זה דבר שלא יאמן. זו חויה קדושה עצומה שלא תישכח, ואשר אני כל הזמן חי עדיין תחת רישומה. "לסיכום אינני יכול שלא לשוב ולהביע את התרגשותי והתפעלותי מהחוויה הקדושה, שאינה מרפה ממני, להפגש שוב עם הרבי שליט"א. היום דיברתי עם אב"ד מהחשובים והותיקים בארץ הקודש, וגם הוא התבטא כמוני, כי חבל מאד שבארה"ק לא זכינו למנהיג רוחני בשיעור קומתו של הרבי שליט"א. מי שלא רואה קשה לו להאמין עד כמה לרבי שליט"א אין חיים גשמיים בכלל, וכי כל חייו 24 שעות ביממה, מסור ונתון בכל כחותיו הנפשיים והגופניים לכלל ישראל. האם אפשר למצוא עוד דוגמא של צדיק שלא יצא מד' אמותיו עשרות שנים, וכל כולו ממש מוקדש לכלל ישראל, בהשפעה קדושה שאין לה אח ורע.

|}

ב[[חודש אב]] שנת [[תשמ"ג]] כאשר חסידי סאטמר פגעו בחסידי חב"ד שלימדו חסידות בוויליאמסבורג, פרסם הרב פרנקל מכתב מחאה נגד מעשי האלימות: {{ציטוטון|הננו מצטרפים בדברינו אלה אל המחאה של גדולי התורה והיראה ב[[ארצות הברית]] בראשות הגאון הגדול רבי [[משה פיינשטיין]] שליט"א, אשר מחו נגד מעשה הפשע שבצעו אנשים רעים, בפגיעה גסה ובמכות קשות בחכמי [[תורה]] וגדולים ב[[יראה]] והשחתת זקנם כמעשה רשעים רחמנא-ליצלן, והכל בשל הרבצת תורת ה[[חסידות]] של [[חב"ד]], שחסידיה מסרו נפשם על שמירת קדשי ישראל והפצת דבר ה' בכל ארצות תבל}}.