33,627
עריכות
ברוך שמעון שניאורסון: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←קורות חייו
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
בבחרותו למד בישיבות; רדומישלא אצל הרב חיים ענגיל, ישיבת "כתר תורה" של חסידי [[רדומסק]] ואצל הגאון ר' שאול זאב עטינגר. בשנת [[תרצ"א]] הגיע ל"ישיבת חכמי לובלין" והיה מתלמידיו המובהקים של הרב [[מאיר שפירא]]. כשלמד בישיבת חכמי לובלין התרסם כגאון בתורה ומתמיד גדול ומונה על ידי הרב שפירא לבחון את התלמידים החדשים על מאתיים הדפים שנדרשו להיבחן, כל אחד במסכתות שלמד. | בבחרותו למד בישיבות; רדומישלא אצל הרב חיים ענגיל, ישיבת "כתר תורה" של חסידי [[רדומסק]] ואצל הגאון ר' שאול זאב עטינגר. בשנת [[תרצ"א]] הגיע ל"ישיבת חכמי לובלין" והיה מתלמידיו המובהקים של הרב [[מאיר שפירא]]. כשלמד בישיבת חכמי לובלין התרסם כגאון בתורה ומתמיד גדול ומונה על ידי הרב שפירא לבחון את התלמידים החדשים על מאתיים הדפים שנדרשו להיבחן, כל אחד במסכתות שלמד. | ||
ב[[ | ב[[מלחמת העולם השניה]] נדד ל[[רוסיה]], שם ישב בצריף עזוב ועסק בתורה. כניסה להבריח את הגבול מלמברג לווילנא, נתפס והושב בכלא למשך כשנה, לאחר מכן הוגלה להרי אוראל בסיביר, שם סבל רבות מרעב תוך כדי עבודת פיזית קשה בקור של סיביר. באחד הימים חלה במחלת הטיפוס והיה בטוח שקיצו קרב. לפתע ראה את רבו בחלום שאומר לו "אחוז באבנטי ותינצל" והוא אכן ניצל. כשסיים את הגלות בסיבית עבר לבוכארה והמשיך ללמוד תורה, למרות התנאים הקשים ששררו גם שם. בהיותו בבוכארה פגש את הרבי דובעריש וידנפלד, אב"ד של צ'יבין, שהכירו עוד מלובלין ושם החליט על לקיחתו כחתן לבתו. בסיום המלחמה חזר לקרקא ומצא את חידושי התורה שלו ושל סבו (ה"ברוך טעם") אותם הטמין לפני שברח. | ||
בקיץ שנת [[תש"ז]] עלה ל[[ארץ ישראל]] מבלי שהיו בידיו האישורים מהממשל הבריטי ונאלץ להסתתר מהמשטרה הבריטית. לאחר שעזבו הבריטים את הארץ יכל להמשיך ללמוד בשקט והוא עשה זאת אצל חמיו. | בקיץ שנת [[תש"ז]] עלה ל[[ארץ ישראל]] מבלי שהיו בידיו האישורים מהממשל הבריטי ונאלץ להסתתר מהמשטרה הבריטית. לאחר שעזבו הבריטים את הארץ יכל להמשיך ללמוד בשקט והוא עשה זאת אצל חמיו. | ||