סדר ניגונים: הבדלים בין גרסאות בדף

'''סדר ניגונים''' הינו מושג מוכר הוא בעולמה של [[תומכי תמימים]]. ניתן אף לקבוע בבירור שסדר זה קיים בכל ישיבה וישיבה בכל העולם כולו.  

אז גם יוכלו התלמידים (החפצים לשנן היטב את הניגונים ולזוכרם) - להקליטם ע”ג קלטת ולהאזין לניגונים שוב בחדרם בשעות הפנאי. כל זה בנוסף לניגונים המושרים בעת סעודות השבת ובהתוועדויות הנערכות ביומא דפגרא.  

על ייסוד הסדר ניגונים אפשר לראות באגרת של כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] מיום ט"ו כסלו תר"צ (נדפס באג"ק ח”ב ע’ ר"ח ואילך. חלק מהבא לקמן הוא תרגום מאידיש):  

"אחרי חג הסוכות בועידה ראשונה של תלמידי ישיבת תומכי תמימים החליטו, כי תלמידי הישיבה ישימו לב להתלמד לנגן ניגוני החסידים. ההחלטה באה לפעולות, וכעבור איזה שבועות הנה נשמע בכל שבת ושבת קודם אמירת המאמר, ובין מנחה למעריב אחר חזרת המאמר, קולם של התלמידים בניגונים מניגונים שונים. כשתי שנים, הנה מזמן לזמן גדלה קבוצת המנגנים, אבל בכל זה לא הי’ בזה משטר וסדר הן בידיעת הניגונים על ברור והן באופן נגינתם בהברה ברורה, עד אשר בא התלמיד נתן נטע מפהאר בשנת תרס"ב . . כמה פעמים אמר הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק, כי נהנה הוא אשר נסדר קבוצת מנגנים בתוככי תלמידי תומכי תמימים, כי כך היא דרכו של הפנימי, אשר כל סדר מסודר אצלו ומה גם ענין הנגינה, אשר הוא אחד ממפתחי החוש והכשרון".

"חג השבועות תרס"ב קודם אמירת המאמר הי’ פעם הראשונה, אשר התלמיד נתן נטע מפהרר עמד בראש קבוצת המנגנים לנגן בסדר נפלא אשר הכין מראש, מה שהפליא את השומעים וביחוד את הרה"ח הרב ר’ יהודה ליב האפמרן, שהי’ מנגן גדול.  

באופן יוצא דופן מונה החסיד ר' [[שאול דוב בער זיסלין]] על-ידי אדמו"ר הרש"ב להיות 'יושב-ראש' סדר ניגונים: "ביום אחרון של פסח כשהזמינו את הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק לאכול עמהם ביחד, הנה אז אמר הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק להרה”ח שאול דוב בער זיסלין אשר יהי’ המנהל של הניגונים. וצוה לאסוף ביחד כל המנגנים אשר ביכולתם לנגן והוא - רש”ד - יהי’ בתור מנהל הסדר. ואמר אז כ”ק אאמו”ר הרה”ק: הניגון הוא ענין יופי, וזה מעורר (”רופט ררויס”) את היופי שבנפש, והסדר בהניגון הוא ענין כליל יופי. והמנהל הוא אשר עליו מוטל להחזיק את הקהל (”ער זאל הרלטן דעם עולם”) שינגנו בסדר”.  

וכדרכם של תלמידי התמימים לנצל כל הזדמנות לנגן ניגונים, לא נפקד מקומו של סעודות שבת בהם גם היו מנגנים בין גברא לגברא. וכך מתאר ר' [[נחום שמריהו ששונקין]] את הניגונים בליל שבת (בטאון חב”ד חוברת יא ע’ לב):  

“מדי שבת בשבתו הי’ מופיע הרבי בליל שבת קדש בתחילתו והי’ אומר מאמר חסידות . . ביום הששי מיד אחרי תפלת מנחה, היו מכינים את המקום, העמידו ארבע שלחנות גדולים וארוכים באמצע האולם לארבע הפאות: מזרח, מערב, צפון ודרום והחלל ביניהם לפי ערך אורך השלחנות. באמצע השלחן העומד לצד צפון, העמידו כסא בשביל הרבי. . כאשר כבר תפס כל אחד את מקומו והחזיק בו לבל ישמט ממנו, אז התחילו המנגנים לנגן. הנגינה היתה רבת הגוונים, היו נגונים של מרירות, נגונים של שמחה, נגונים של געגועים ובדרך כלל כל הנגונים הי’ להם “תוך”.  

. . כששמעו צעדי הרבי מיד הושלך הס, הנגונים נפסקים, פני כולם מסתכלים מזרחה, וכשהופיע - נדמה כי מלאך ה’ צבאות הופיע באולם”.