זוחלין: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:זחילה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מים זוחלין]]'''זוחלין''' הוא אחד מפסולי המקוואות הנפוצים, המוזכר ב[[מסכת מקוואות]], שנגרם על ידי שמי המקווה זוחלין, בניגוד לכלל האומר כי מי מקווה אינם מטהרין אלא ב"אשבורן", כלומר - כאשר המים נחים ועומדים על מקומם, בניגוד ל[[מעיין]] המטהר גם ב"זוחלין", כאשר מי המעיין שוטפים ונוסעים ממקומם.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=על דבר המקואות אשר נעשו בעירנו שתים סמוכות זו לזו ומחיצה מפסקת ביניהם וכאשר מחמין האחת במים חמין אזי יזחלו המים אל השניה דרך הסדקים שבכותל שהם למטה מארבעים סאה. וזאת נראה בחוש שזחילת המים אינם מעט מעט כי כשמטילים יורה גדולה מים חמים בהאחת. ובערך ג' או ד' שעות נעשו שניהם שוים בגובה. והוריתי שלא לטבול בה בשעה שהיא זוחלת. ועתה נתעוררו בני עירי. שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בזה}}.

בשאלה זו, טמונים למעשה מספר שאלות: האחת, מתי נחשבים המים כ"זוחלין". ייתכן שגדר דין זה הוא שאסור שהמים יהיו כמעיין, שכל מימיו שוטפים ממקום למקום, כנלמד מהנדרש ב"תורת כוהנים" על הפסוק "אך מעיין ומקווה ובור מים יהיה טהור", מהמילה "אך" נלמד כי רק מעיין מטהר בזוחלין, אך לא מעיין. לפי זה יתתכן שרק מקווה שכל מימיו זוחלין, בדומה למעיין, נפסל לטבילה, אך לא מקווה שיש בו חור קטן ורק מעט ממימיו יוצאים. ייתכן גם, שפסול המקווה תלוי אם כל הארבעים סאה יצאו מהמקווה בסופו של דבר{{הערה|יש שפירשו, שהמקווה במקרה כזה, בניגוד למעיין שתמיד ישארו בו מים לטבילה, שהרי הוא נובע ממקומו, ולכן התורה התירה בו טבילה, הרי מקווה הוא מים מכונסים במקום אחד, ולכן אם החור שבו הוא חור כזה שבסופו לא יהיו בו ארבעים סאה, הוא פסול לטבילה}}.  

זו היא גם דעת הרא"ש, המביא את פירושו של הר"ש{{הערה|מקוואות פ"ה, סימן י"א.}} שמקווה נפסל גם בחור קטן מאוד, ולמרות שישארו בו ארבעים סאה, עכשיו הוא טובל גם במים העליונים שהם זוחלים. אך מסיים  הרא"ש כי {{ציטוטון|הנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישארו במקוה מ' סאה אם לא שיסתום הזחילה}}. אך הלכה למעשה, מובא בטור בשם הרא"ש, כי יש לחשוש לדעתו של הר"ש.

אדמו"ר הצמח צדק, מביא ראיה לדעתו של הרא"ש, היא ממשנה האומרת שגל שנתלש ובו ארבעים סאה, ונח על כלים או על אדם, הם מטהרים אותו. לכאורה משנה זו תמוהה, שהרי מים אלו נחשבים ל"זוחלין". המהרי"ק, שכבר שם לב לקושיא, תירץ שמכיוון שהגל בא מהים, וההלכה היא כ[[רבי יוסי]] שים דינו כמקווה, לכן דין הגל כמעיין שמטהר בזוחלין. אך הצמח צדק מקשה על כך, כיצד ניתן לומר סברא כזו אחרי שהגל כבר נתלש כליל מהים ונח על הקרקע. וכאשר אין מחובר למקור המעיין אין דינו כמעיין כנפסק במסכת מקוואות{{הערה|תחילת פרק ה' ובר"ש שם.}}. בנוסף קשה, כיצד ייתכן שעל הגל להיות בגודל של ארבעים סאה כמקווה, שםא כן מכח שדינו כמקווה, ואיך יטהר בזוחלין כמעיין, בעוד שתמיד ההלכה היא הפוכה; קל יותר להכשיר מעיין שאינו בו שיעור מים, מאשר מעיין שמימין זוחלין{{הערה|ראה מקוואות פ"א משנה ז'.}}.  

ומכאן מכריח הצמח צדק, שפסול "זוחלין" הוא רק כאשר כל המים זוחלין ופונים לדרכם, ולא רק חלקם, וב'''רגע זה''' הגל נפל על האדם, אין כולו "זוחל" אלא רק חלקו, בעוד שרובו במצב של נפילה על האדם או על הכלים ואינו בורח למקום אחר, ומה שיהיה רגע אחר כך לא אכפת לנו.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:הלכה בתורת חב"ד]]