חיים יעקב ווידרביץ
הרב חיים יעקב ווידרביץ (באידיש: 'ווידרעוויטש', או 'ווידרעוויץ', מכונה בשם 'רבי יעקב קופסיקער' או 'מאסקאווער רב', ז' כסלו תקצ"ה-י"ב אייר תרע"א) היה מחשובי רבני חב"ד בדורו של אדמו"ר הצמח צדק שכיהן כרבה של מוסקבה במשך שש עשרה שנים, לאחריהם היגר לניו יורק שם שימש כרב עדת חסידי חב"ד באמריקה ומחשובי הרבנים של היהדות החרדית בארצות הברית. ערך הרבה מכתבי אדמו"ר ה'צמח צדק' ובראשם את ספר צמח צדק.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בדוברומיסל פלך מוהילוב בז' כסלו תקצ"ה לאביו ר' בנימין ווידרעוויץ. הוא היה חברותא של הרב אברהם חיים רוזנבוים בליובאוויטש ונמנה על ה'יושבים' שלמדו בחצרו של אדמו"ר הצמח צדק ואף הוסמך על ידו לרבנות.
זמן קצר לאחר שנשא את רעייתו תמרה[1], התמנה לכהן כרב העיירה צ'רניקה[2] שבפלך מוהילוב. מהעדויות שהשתמרו בנוגע לאישיותו עולה כי היה מגמגם ומתקשה בדיבור רהוט, אך היה חביב על כל הסובבים אותו ונודע כבעל חוש הומור מפותח ולשון חדה ומושחזת בה השתמש כנגד המנסים לפגוע במסורת היהודית.
בשנת תרט"ו התמנה כרב עדת החסידים בעיירה קופישאק שבפלך ויטבסק שם כיהן עד שנת תרכ"ז. בתקופה בה כיהן כרב בעיירה זו, הסתלק אדמו"ר ה'צמח צדק' והרב ווידרביץ היה מהמיעוט שהתקשר לבנו אדמו"ר המהר"ש וקיבל אותו על עצמו כרבי.
בשנת תרל"ו[3] נשלח על ידי אדמו"ר המהר"ש למוסקבה על מנת לכהן שם ברבנות, במקביל לחסיד נוסף מהעיר פולוצק שנשלח לשם על מנת לכהן כמשפיע[4]. כהונתו במוסקבה הייתה התקופה בה זרח שמשו כפוסק בעל שיעור קומה, ומאז ואילך חתם את שמו בצירוף שם העיר מוסקבה, מנהג שנמשך גם לאחר שהיגר לארצות הברית[5].
בתקופת כהונתו כרב במסוקבה בשנת תרמ"ג התקלקל המקווה בעיירה ליובאוויטש והוא התבקש על ידי אדמו"ר הרש"ב לפקח על הבניה שיהיה באופן הכי מהודר.
במשך שש עשרה שנים כיהן כמרא דאתרא במוסקבה, עד שבשנת תרנ"ב[6] התחוללה מהפכה שלטונית ברוסיה הצארית, ובעקבות הפרעות שחוללו האנטישמים הרוסיים ביהודים וההחלטה על גירוש היהודים ממוסקבה, החליט להגר לניו יורק יחד עם משפחתו.
על פי המקורות המצויים בידינו, היה הרב ווידרעוויץ חסיד חב"ד הראשון שהיגר לארצות הברית, ובעקבותיו היגר גם הרב אברהם חיים רוזנבוים שהיו הגרעין הראשונים להתייסדות הקהילה החב"דית בארצות הברית.
הרב רוזנבוים פנה אליו בבקשת עצה האם לעבור לארצות הברית והוא השיב לו: "כבר גמרתי בלבי לא להשיב מאומה לכל שואל ומבקש עצתי בדבר עקירת דירתו לפה, ואך למותר הוא, כי לא לאדם דרכו כו', ומד' מצעדי גבר כו', כל הבא לפה הנני מוכן ומזומן לעשות למענו כל אשר יהיה לאל ידי כדרכי מעולם, אמנם להבטיח בבירור לא אוכל. בדרך כלל הארץ הזאת טובה היא מאד להחפצים באיזה עבודה שיהיה. משפחה הבאה לפה ויש בה שלשה או ארבעה אשר אונם במתנם לעבוד, תיכף בבואם לא ידעו מחסור, אמנם לאנשים רכים וענוגים, לא ראיתי כמוה לרוע".
עם הגיעו לארצות הברית תפס מקום של כבוד בכותל המזרח של יהדות ארצות הברית ונחשב לאחד הרבנים הגאונים המובהקים של היהדות החרדית.
בסקירה שפורסמה אודותיו אחרי פטירתו בעתון מארגען זשורנאל, מסופר שהיה לו מעמד נכבד גם בקרב אנשי העסקים היהודיים באמריקה, וגדולי הסוחרים ובעלי ההון של הקהילה היהודית היו מגיעים להיועץ בו.
בשנים מאוחרות יותר בתקופת מגוריו באמריקה, כיהן כרב בתי הכנסת החב"דיים שהוקמו ברחוב מגוריו 'הנרי', באיטס סייד, במנהטן, ניו יורק ונקראו בשם "צמח צדק נוסח האר"י" ו"בית הכנסת ליובאוויטש".
אמרותיו המחודדות של "הרב מקופישאק" או "הרב ממוסקבא" שגורות עד היום בפי רבים (ראה גם "אגרות קודש – מוהריי"צ", ז, עמ' קג; י, עמ' לא) ומפוזרות בקבצים רבים ("מדור לדר" של מ' ליפסאן, ועוד). וראה עוד ב"אוצר זכרונותי" לי"ד אייזנשטיין (נ.י. תר"צ, עמ' 77)[7]
עריכת כתבי אדמו"ר הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחרי הסתלקות הצמח צדק מסרו לידיו עריכת שו"ת צמח צדק יחד עם הרב שמעון ב"ר דוד והמלאכה נמשכה מספר שנים כשלאורך כל הזמן אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הריי"צ מאוורוטש דחקו לעסוק בהדפסה. בשנת תרל"א הושלמה מלאכת העריכה של הכרך הראשון והוא נשלח להדפסה בבית הדפוס של האחים והאלמנה ראם.
בנוסף, עסק בהגהת ועריכת כתבים נוספים של אדמו"ר הצמח צדק, ומחלקם שימר בידו עותק נוסף של הכתבים שערך. לאחר פטירתו נמצאו בארכיונו כתבים שונים, ביניהם אגרת הויכוח והשלום אותה כתב ה'צמח צדק' לצורך השכנת שלום בין מחנה המתנגדים לעדת החסידים, ומתוך מטרה להגן וללמד זכות על החסידים מפני טענותיהם של המתנגדים.
פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
חמש שנים לאחר שהגיע לאמריקה התאלמן מרעייתו תמרה, ולאחר סיום תקופת האבל נישא בשנת תרס"א לאלמנה עשירה בשם דבורה אלכסנדר, אך גם נישואין אלו לא נמשכו זמן ארוך ושבועות ספורים לאחר החתונה הלכה לישון על מיטתה ולא קמה.
תקופת מגוריו באמריקה נמשכה כ-19 שנה עד שבשנת תרע"א חלה ונפל למשכב, ולאחר מספר חודשים נפטר בשם טוב בי"ב אייר בהיותו בגיל שבעים ושש.
במסע הלוויתו השתתפו המונים מבני יהדות אמריקה שראו בו את מורם הרוחני, וכוחות המשטרה בקושי הצליחו לשמור על הסדר במקום.
בסיום המסע נטמן בחלקה החב"דית 'אנשי ליובאוויטש וניעז'ין' בצידו המערבי של רובע קווינס, לצד בני משפחתו.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בנו יחידו ר' יוסף צבי היגר אף הוא לארצות הברית שנה אחרי אביו בשנת תרנ"ג, התגורר במנהטן בסמיכות לאביו, אך נפטר לפניו בשנת תרס"ז ונקבר בחלקת אנשי ליובאוויטש וניעזין באותו מקום בו נטמן אביו מספר שנים מאוחר יותר.
כלת בנו ר' יוסף, מרת פסיה (פעשא), הייתה פעילה בארגון נשות החסידים בקהילה החב"דית שהחלה להתהוות באמריקה, וייסדה בשנת תרס"ג את אגודת נשות החסידים שנקראה בשם "ליובאוויטש ליידיס איד אסוסיאיישן" (עמותת נשות ליובאוויטש), ודאגה לסיוע הדדי בין נשות אנ"ש.
לר' יוסף צבי היה בן בשם שואל, שהיגר אף הוא לאמריקה והיה קרוב מאוד אל זקינו, נפטר בשנת תרי"ט, ונקבר במאונט ציון.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור ברגר, הגאון ממוסקבה ומניו יורק, שבועון בית משיח גליון 1262 עמוד 30
- תגובה חריפה שכתב נגד רבנים רפורמים בירחון 'המצפה' באתר היברו בוקס
- חוברת באידיש להורדה: תולדות הרב ווידרעוויץ - בפורום 'אידישע וועלט פארומס'
- הראב"ד הראשון של חב"ד באמריקה
(אנגלית) - הרב יעקב וידרביץ', בגליון מרכז אנ"ש נצבים תשפ"ב (689) עמוד 2 (אנגלית)
הערות שוליים
- ↑ לאביה קראו שאול, והיא הייתה מיוחסת לרבי יואל סירקיש - הב"ח.
- ↑ בכתיב יידי: טשערניקא.
- ↑ בספר 'תולדות אברהם חיים' (רוזנבוים, עמוד כא) מסיק על פי מכתבו של הרב רוזנבוים שהתמנה כרב רק בתחילת שנת תרל"ז.
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 71.
- ↑ יש לשער שאחת הסיבות לכך הייתה העובדה שנשלח למוסקבה על ידי אדמו"ר המהר"ש, וכחסיד המקושר לרבו ראה בכהונתו כרב במוסקבה בשליחות הרבי חלק מאישיותו.
- ↑ החוקר החסידי הרב שמואל קראוס ציטט בקובץ הערות התמימים ואנ"ש של ישיבת מוריסטון (גליון תשט, פרשת בא תשנ"ד, עמוד 17) מקור נוסף בו מופיעה עדות אישית על כך שעזב את מוסקבה כבר בשנת תרנ"א. באותה עדות מכונה הרב ווידרביץ כ"חברו האישי של האדמו"ר", והוא מתואר כאדם בעל הדרת פנים מיוחדת עם זקן צהוב ופאות ארוכות. וכך גם מפורש בספר חכמי ישראל באמריקא שיצא לאור בניו יורק בשנת תרס"ג ע' 38
- ↑ יהושע מונדשיין, פולמוס "הרבנים והשוחטים" בחרקוב, באתר שטורעם.נט.