לדלג לתוכן

שלמה אלישיב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
רבי שלמה אלישיב

רבי שלמה אלישיב (במקור: עליאשאוו; י"ב בטבת ה'תר"א, 5 בינואר 1841 – כ"ז באדר ה'תרפ"ו, 13 במרץ 1926) היה מחשובי המקובלים, בעל ספרי ה"לשם שבו ואחלמה", על שמם הוא מכונה גם בעל הלשם.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בזאגר, ליטא בי"ב בטבת תר"א לר' חיים חייקל ולסתירה גיטא. למד אצל אביו ואחר כך אצל גרשון תנחום ממינסק במשך שש שנים.

בגיל 19 נישא לבת שבע אסתר בת דוד פיין.

לאחר נישואיו שימש תקופה קצרה כמורה צדק בשאוויל, אך לאחר נסע עם בנו - יצחק - ל'פרישות' בישיבת טלז לתקופה של עשר שנים.

בעת מגוריו בטלז למד קבלה גם מר' יוסף רייזין.

עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד והתיישב בירושלים.

נפטר בכ"ז באדר תרפ"ו ונקבר בגוש הנביאים בבית הקברות הר הזיתים.

קשריו עם חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

במענה הרבי מכ"ו במנחם אב תשט"ז, מזכיר הרבי את הספר "לשם שבו ואחלמה".

הנמען כתב לרבי שבספר מסוים ("מעשה בראשית", ניו יורק תרפ"ז) כתוב שעל פי תורת הסוד בריאת העולם היתה ע"פ הטבע, והרבי עונה שבכתבי האריז"ל כתוב להיפך וגם מה שהביא מקור מהספר "לשם שבו ואחלמה" - הרי גם שם יראה שהדברים הנ"ל (כלומר דבריו של מחבר "מעשה בראשית") הם ההיפך מהאמור בתורת הסוד:

"כן מ"ש במכתבו העתק מהמחבר הנ"ל: דעת תורת הסוד שהיצירה הראשונה שיצר יוצר בראשית היו חוקי הטבע. כל המדפדף בכתבי האריז"ל אפילו מתחיל יצחק לו (אם לא הי' בזה ענין דקוצץ בנטיעות, רח"ל). ואם מעתיק במכתבו ממ"ש בספר לשם שבו ואחלמה, הרי גם שם יראה עד כמה דברים הנ"ל הם היפך מהאמור בתורת הסוד".

במכתב להרב החסיד ר' שלום חסקינד משנת תשי"ב, ביקש הרבי מהרב חסקינד שישיג עבורו ספרים שונים "המעניינים אותי", וביניהם ציין את הספר "לשם שבו ואחלמה"[1].

נכדו הרב יוסף שלום אלישיב פסק על פס"ד בעניין ישיבה גדולה תורת אמת לטובת הרבי.

ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' שלמה אלישיב הוציא (בין היתר) את הספר "לשם שבו ואחלמה" העוסקים תורת הקבלה. על שם ספרים אלו נקרא "בעל הלשם".

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • בתו, הינדא נישאה למרדכי פרבר משאוולי
  • בתו, חיה מושא[2] נישאה לרב אברהם אלישיב, שאימץ את שם חותנו בעת עלייתם לארץ, בנם הוא הרב יוסף שלום אלישיב
  • בתו, שרה לאה נישאה לשלום צבי קרומינסקי

הערות שוליים

  1. צילום המכתב נדפס בקובץ זיכרון "האמת והשלום אהבו" עמ' 42.
  2. יש אומרים שנקראה חיה מושקא.