שיחה:ספירת הגבורה
פירוט התכללות המידות[עריכה]
ראיתי משהו יפה שכתב שילת. אולי מתאים לערוך את זה ולהכניס.
סופרים את זה - גבורה / הרב משה שילת
ימי ספירת העומר מוקדשים לתיקון המידות. אחרי שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו "משך" אותנו בפסח, עכשיו, בימי ספירת העומר, מגיע תורנו לעמול ולהזדכך. "משכני" הוא בפסח, מסביר האדמו"ר הזקן, ו"אחריך נרוצה" מתרחש בימי ספירת העומר, אז אנחנו עובדים בעצמנו ורצים אחרי ה' עד אשר "הביאני המלך חדריו" בחג השבועות, כשיסתיים הזיכוך והיציאה ממ"ט שערי טומאה אל מ"ט שערי הקדושה. כניסתנו למ"ט שערי הקדושה היא דרך מ"ט פרטי המידות הקדושות אותם אנו מבררים בימי ספירת העומר. בשבוע זה, השני לספירת העומר, עיסוקנו הוא במידת הגבורה. גבורה בעיקרה היא יראה וריחוק. יש בה גם צדק, משמעת וריסון עצמי. ביסודה היא התכנסות הדבר אל תוך עצמו, והיא מידת הדין היוצרת וקוצבת גבולות וגדרים לכל דבר, וממנה ההקפדה והדיוק בכל עניין. בפנימיותה היא יראה, לפי שתנועתה הבסיסית של היראה היא ההתכנסות וההסתתרות. ומכאן לפרטי תיקון בחינות הגבורה:
חסד שבגבורה אהבה ליראת שמים, אהבה ל"לא תעשה", לגזירות חכמים ולחומרות. לאהוב את ההגבלות וההרחקות ולקיימן מתוך עריבות ומתיקות, "ערבים עלי דברי סופרים". להחיות את עצמנו מהכפייה העצמית, בבחינת "לחיותם ברעב". בכלל זה גם לקבל תוכחות החבר באהבה - "אהוב את הביקורת".
גבורה שבגבורה יראת שמים שבאה מרגש הריחוק והרוממות של הקדוש ברוך הוא. מעבר לכך שהגבורה היא יראת שמים באופן כללי, גבורה שבגבורה היא יראה מהדבר הספציפי האסור, להתרגל לפחד מלשון הרע, ממאכלות אסורות, מראיות אסורות - מהדברים עצמם. ביטוי נוסף לגבורה שבגבורה: הגבלת הגבורה ועצירתה. אם, למשל, אדם במצב של גבורות אבל זה עניין פרטי - אז לא כולם צריכים לראות את זה.
תפארת שבגבורה הגבורה חייבת להיות בעלת יופי ורחמים ולא גבורה שוברת. כמו שיחד עם המצווה לשנוא רשע מצווה לאוהבו ולרחם עליו. יש להחמיר בצורה יפה גם בבין אדם למקום וגם בבין אדם לחברו. התמקדות בחומרות רק באחת משתי המחלקות אינה יפה ואינה מאוזנת, והיא גורמת מתחים בין האדם לקונו ובין האדם לסביבתו. נצח שבגבורה לנצח כל חולשה ביראת שמים, לפתח את כוח ההתמדה ביראת שמים ולהשתדל שלא תהיה תלויה במצבי רוח. להבין שיש שונאים ומפריעים לקדושה שיש לנצחם. להתבונן בכך שבכל עבירה – קלה כחמורה – יש פירוד עצום מהקדוש ברוך הוא, ולנצח את היצר שמפתה לזלזל בעבירות קלות.
הוד שבגבורה על מנת שיראת השמים לא תגרום לגאווה, על האדם להיות בביטול. בנוסף, ההוד שבגבורה נותן לנו את הכוח לנצח את המונעים מקיום מצווה או מסיתים לעשיית עבירה. בעוד הנצח הוא ניצחון על היצר, ההוד הוא ניצחון על גורמים החיצוניים לאדם. נכללת בזה גם מלחמה עם כוחות רשע הקיימים בעולם שלוחמים בה' ובתורתו, וגם נכונות לסיכון עצמי כנגדם.
יסוד שבגבורה היסוד הוא התקשרות, זה ש"יהודי לא יכול ולא רוצה להיות נפרד מאלוקות". כשיהודי מתקשר ומרגיש את יראת השמים, אז הוא יחמיר לעצמו ולא יקל, ויחפש את האלוקות והחיבור עם ה' שב"לא תעשה" לא פחות מהחיבור הטבעי של ה"עשה". ההתקשרות (יסוד) שבגבורה הוא לא לרצות שום ריחוק, לא בגלל העונש שמגיע על כך אלא בגלל עצם הקושי והשלילה שבריחוק, כמו ילד שלא רוצה להתרחק מאביו.
מלכות שבגבורה מלכות היא הקיום בפועל, לא "להיתקע" ברגשות נעלים בלבד, אלא לדאוג שהדברים יתבצעו. זהירות מ"לא תעשה" ויראת שמים בין אדם למקום ובין אדם לחברו. הביצוע של היראה מתבטא בבריחה בפועל מכל סוג של רע, כאדם שבורח מחיית טרף. ללא שום צורך בהתבוננות או בהפעלה של כוחות, אלא לברוח בכל הכוח ובדרך ממילא, כמו מכל דבר מפחיד.
סיום העתקה. להתראות - שיחה, 06:50, ד' באייר, ה'תש"ף 06:50, 28 באפריל 2020 (IST)
