רוחות העולם
רוחות העולם הם ששת הקצוות (מזרח ומערב, צפון ודרום, מעלה ומטה) המגדירים את מציאות המקום הגשמי. הקצוות הגשמיים נמשכים מעניינם הרוחני, שהוא ששת המידות חסד גבורה וכו'[1].
בחינת המקום היא מהות וגדר העולם[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקום העולם אינו המקום שבו "נמצא" העולם, אלא הוא גדר העולם עצמו[2]. ומפרש אדמו"ר הזקן[3] ש"מקום" הוא ששת הקצוות (ששת המידות דעולם הבריאה[4]), וכדלקמן.
כללות עניין ששת המידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
עניין ששת המידות הוא השפעה לזולת[6], כל פעולת המידות מתייחסת לזולת, ובאין זולת נאבדת כל פעולת המידה[7]. ונמצא, שה"מקום" הראשון בו "מדברים" על מציאות "זולת" (מחוץ לאלוקות) הן ששת המידות דבריאה – ולכן הן הן בחינת המקום הרוחני, המהווה שורש לבחינת המקום הגשמי.
וביאור עניינו של מקום רוחני: עניינו של מקום באופן כללי הוא שכל נברא תופס את מקומו, וממילא לא יכולים להיות באותו מקום שני נבראים (שהרי מקום זה כבר "תפוס"). אלא שברוחניות פירוש הדבר שבמקום שנמשכת יראה לא נמשכת אהבה וכיו"ב.[8]. מציאות זו (של מקום רוחני) מתחילה רק בעולם הבריאה, שורשה הוא במלכות דאצילות[9], ואילו המידות דאצילות הן מופשטות לגמרי אפילו מבחינת מקום רוחני.
בחינת המקום (הקצוות) שבמידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
נצח והוד הם מעלה ומטה (בהתאמה). מעלה ומטה אינם ההשפעה עצמה אלא רק "איכות השפע", היינו, כליות יועצות איך להשפיע. הנצח (ה"מעלה") הוא הגוזר אומר להוריד את השפע, וההוד (ה"מטה") יעצור את השפע שלא יתפשט כל כך.
חסד וגבורה הם ימין ושמאל (בהתאמה), שהם דרום וצפון[10]. חסד (ימין) הוא אור וחום – והוא שורש לצד דרום שהוא חם. ואילו גבורה (שבשמאל) היא צמצום והעלם – והיא שורש לצד הצפון הקר.
תפארת ומלכות הם קדימה ואחורה (בהתאמה), שהם מזרח ומערב. מזרח הוא תחילת ההשפעה. ההשפעה לזולת היא התכללות של חסד וגבורה, והתכללות זו מתאפשרת בכוחו של קו האמצעי (תפארת), כי בו מאירה בחינת "קדם"[11] שלמעלה משניהם. ומערב הוא קבלת השפע (של האורות דאצילות), הנעצרים ונסתרים במקבל שהוא המלכות[12].
וכדרך שהשפע דאצילות נמשך למלכות בשס"ה צינורות השפע[13], כך כללות ההשפעה הגשמית לעולם נמשכת בראש השנה, ואחר כך נפרטת לשס"ה (365) ימות השנה.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לעיתים במילה "מקום" אין הכוונה לגדר ומהות העולם (כדלעיל), אלא לגבי הבחינת שהיא שורש לעולם. לגבי "מקום" במובן זה ראה בערך מקומו של עולם.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ישראל מנחם מענדל וילהלם, מהות המשכיות הזמן ושטח המקום (ב), קובץ הערות וביאורים אהלי תורה גליון א'רמט פרשת פקודי תשפ"ד עמוד 22
הערות שוליים
- ↑ מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ב' עמ' שצא.
- ↑ והיינו, לא שורשו של העולם כהביטוי מקומו של עולם, אלא הגדר שלו עצמו.
- ↑ בתו"א בשלח ד"ה ואכלוהו היום, וזהו הפירוש המובא בכל מקום בתורת החסידות.
- ↑ שהרי כל גדר מקום וזמן אינם שייכים כלל באצילות, וראה תניא שעהיוה"א פרק ז'.
- ↑ סנהדרין מ' א' במשנה.
- ↑ להבדיל מעניין המוחין – שהוא לעצמו. והיינו, בשביל להבין עניין שכלי אין צורך בזולת. ואדרבה, הזולת מבלבל ומפריע להעמקה. ולכן כשהיו צריכים הסנהדרין לפסוק בדיני נפשות היו מתבודדים לילה אחד בין הדיון לבין גמר הדין[5].
- ↑ ד"ה איתא במדרש תהילים.
- ↑ המאור שבתורה - ביאורי הרי"כ לתניא, בפרק ז' משער היחוד והאמונה.
- ↑ שער היחוד והאמונה פרק ז'.
- ↑ המושגים ימין ושמאל מתייחסים למקום זריחת השמש הנקרא "קדם", מלשון קדימה, לפנים. וממילא ימין הוא דרום ושמאל הוא צפון.
- ↑ בחינת ה"כתר" שלמעלה מהחכמה, המאיר ע"י הדעת במדת התפארת.
- ↑ וכשם שתחילת ההשפעה היא ע"י הקו האמצעי (שלמעלה מימין ושמאל), כך כוחה של המלכות לקבל את השפעת שני ההפכים (חסד וגבורה) הוא ע"י היסוד (שגם הוא בקו האמצעי, וגם בו מאירה הארת הכתר).
- ↑ שתחילתם בתפארת (מזרח) וסופם במלכות (מערב).