רב ותלמיד (משל)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אחד המשלים הנפוצים ביותר בתורת החסידות עוסק בקשר הפנימי שבין רב ותלמיד. מושגים והשכלות רבות ומגוונות נלמדים ממשל זה, אך כמדומה כי נקודת היסוד עליה מושם הדגש היא לאו דווקא גדלותו של הרב מצד עצמו, אלא ביכולתו להתלבש, להוריד ולצמצם את חכמתו כדי להתאימה במדוייק לכלי התלמיד.

המשל[עריכה]

מלאכתו מתבצעת בשני שלבים ומאפיינים: א) הרב צריך לברור מה יוכל לגלות מתוך האין סוף של חכמתו שהתלמיד יבין (והשאר הוא מצניע לעצמו. ב) הרב צריך לסדר איך להציג את הדברים בפני התלמיד בשפה צחה, מתומצתת וברורה, דבר דיבור על אופנו.

אך בכך לא די. המאפיין היסודי יותר של הרב הוא ביכולת, להחדיר ולהעלים בתוך אותם דברים מדודים ומוגבלים, את כל מושגי היסוד בעומק לפנים מעומק, כך שברבות הימים יוכל התלמיד 'לשחזר' ולגלות באותם דברים עצמם את "סוף דעתו, חכמתו ומשנתו" של רבו ועד ל"קאים איניש אדעתיה דרביה". בבחינת 'תן לחכם ויחכם - בבוא העת, מתוך אותם דברים עצמם - עוד'[1].

נמשל[עריכה]

הנמשל הוא אור אין סוף שלפני הצמצום שהיה מלא את הכל. ובכדי שיוכלו להתהוות עולמות מוגבלים, היה מוכרח שה' יצמצם את אורו ויגלה רק את חוציניותו. זאת, בשני שלבים: א) שהפנימיות האור (מה שלא שייך למקבל) יתעלם בעצם - המאור. ב) לגלות לו את כל האור, אך בנקודה קטנה ושבהמשך יוכל להגיע לכל הרוחב והעומק שבשכל הרב[2]

ראה גם:[עריכה]

בעל פועל

הערות שוליים

  1. משל לזה הוא קיצור המשנה שבתוכו יש כל העומק של הגמרא (עיין ד"ה והוי' אמר המכסה בהמשך תרס"ו עמוד תא)
  2. ד"ה מרגלא בפומיה דרב תש"ט.