צדיק נסופר (צ'ארלי)

צדיק הלוי נסופר, ידוע בכינוי צַ'ארְלִי בוטנס, (יליד שנת תש"ד) הוא דמות ססגונית בבית חיינו 770 ובשכונת קראון הייטס, המזוהה בלבושו הייחודי שכולל סרבל וכובע המעוטרים בסיכות וסמלילים שונים.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בי"ח תמוז ה'תש"ד לאביו איזי הלוי. שמו הפרטי הינו 'צדיק' וכינויו הוא 'בוטנס' ('כפתורים' באנגלית - על שם הסיכות העגולות המעטרות את בגדיו).

התגורר במנהטן שם נפגש בפעילות של שלוחי הרבי, החל להגיע לקראון הייטס לעתים קרובות, והפך לאחת הדמויות הססגוניות בחצרות קדשנו. בשנים מוקדמות ביציאתו מהרכבת התחתית היה פוגש את הרבי בהליכתו ל-770 ופונה אליו ומשוחח עמו.

במשך תקופה מסוימת עבד ברשות הדואר של ארצות הברית. חבר בארגון חסד בניו יורק, ויום אחד בשנה, לאחר הדינר השנתי של הארגון, הוא מסתובב עם תלבושת הארגון.

משנת תש"פ מתגורר בבית אבות של חסידי סאטמר בשכונת ווילאמסבורג^[1], ובחגים בד"כ מבקרים אצלו תמימים ואנ"ש שיחיו.

את יום הולדתו השמונים, בח"י תמוז תשפ"ד, חגג ב770, כשהנואם הראשי הוא הרב מנחם גערליצקי. באותה הזדמנות נתנו לו במתנה תמונה גדולה בו נראה איך הוא עובר אצל הרבי, והרבי מעודד ומחייך חזק לעברו.

קירובים מהרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

צ'ארלי מקבל יחס מיוחד מהרבי בחלוקת תניא בי"ט כסלו תנש"א

צ'ארלי זכה לקבל עידודים וחיוכים רבים מהרבי במשך השנים בהזדמנויות רבות, בעיקר כאשר עבר בחלוקת דולרים.

לדבריו, פעם בעת ששחה בחוף ים בלונג איילנד, כיפתו נסחפה בזרם, וזכה לקבל כיפה חדשה מהרבי.

מנהגיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

עד לתקופת שהותו בבית האבות, צ'ארלי ניצל כל הזדמנות (אירוע או התוועדות חסידית) לנאום באנגלית בענייני שלימות הארץ ומשיח. בין ההתוועדויות הקבועות אליהן הגיע בדרך כלל, נמנו התוועדויות סיום ההלכות ברמב"ם הקבועות ב-770, המאורגנות על ידי הרב מנחם גרליצקי, וכן ההתוועדות השבועית בפינה הצפונית מזרחית של 770 לחיזוק האמונה בבשורת הגאולה והגואל. כמו כן הקפיד להגיע בכל ליל שבת לכל התוועדויות ה'שלום זכר' שהתקיימו בשכונת קראון הייטס, וכן לכל החתונות שהתקיימו בשכונה, ולברך את בעלי השמחה. בדרך כלל חילק בלונים מיוחדים לילדים כדי להגביר את השמחה.

כמו כן פעל בפרסום בשורת הגאולה על ידי חלוקת עלונים וכרטיסים בנושא בנסיעותיו ברכבת התחתית ובכל הזדמנות.

צ'ארלי נוהג להמשיך ולספור את ימי חנוכה כל השנה כולה (בעיקר כשחל בחנוכה תחילת השנה הלועזית), זאת ע"פ דברי הרבי^[2] שמכיון שראש חודש טבת חל בימי חנוכה הרי כל ימי חודש טבת שייכים לחנוכה.