צרה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף צהר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צרה הוא תיאור כולל למקרים של מצוקה, שהאדם נמצא במיצר והדבר מעיק עליו.

תורת החסידות מבארת, שהאותיות המרכיבות את התיבה 'צרה' מרכיבות גם את התיבה 'צֹהר' מלשון אור ובהירות, כיון שהמטרה והתכלית של הצרה היא שתתהפך ותהיה לנקודה של אור וישועה.

ביאור החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפסוק 'עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע'[1], מדייק הבעל שם טוב שהצרה עצמה הופכת לישועה, היות ועצם תחושת העוני וההכנעה היא הכלי לקבלת השפע[2].

כאשר אדם נתקל בדבר שמעיק לו, צריך הוא לזכור שמכיון והכל הוא מהקב"ה, והוא תכלית הטוב - לא ייתכן שדבר רע יורד מלמעלה, וממילא ברור שגם הצרה שהתרגשה עליו טומנת בתוכה טוב נעלה, רק שהוא מוסתר, והמטרה שהצרה הגיעה אליו הוא כדי לגלות בתוך הצרה עצמה את נקודת האור ואת הטוב הטמון בה.

רעיון זה מבואר גם על הפסוק 'מן המצר קראתי . . ענני במרחב', כי דווקא מהמיצר האדם יכול להגיע למרחב, כמו קול השופר (ושאר כלי הנשיפה) שהקול יוצא דווקא על ידי זה שנופחים את הרוח בצד הצר והקול נדחק[3].

בדומה לזה דורשים בחסידות בנוגע לתיבות התורה והתפילה, שהפירוש של 'צוהר תעשה לתיבה' הוא שצריך להפוך את המשמעות ה'צרה' של תיבות התורה כפי שהם למטה ואת המשמעות המוגבלת של תיבות התפילה שהם במדידה והגבלה - שיאירו ויהיו בבחינת 'שמים' ועד למרחב העצמי[4].

רעיון יסודי זה בחסידות, הוא התורה החמישית מתוך שבע התורות שאמר הבעל שם טוב בגן עדן בשנת תרנ"ב.

'צרות חסידים'[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי התאונן מספר פעמים בשיחותיו ובמכתביו על סוג החסידים המכונים "צרות-חסידים", שכותבים לרבי ונוסעים לרבי רק כשקורה אצלם מאורע לא טוב ואז הם נזכרים לחזק את הקשר עם הרבי ולבקש ברכה, ואילו כשהכל טוב אצלם, אינם טורחים לכתוב לרבי על כך ולבשר בשורות טובות, ומי שנמצא במצב כזה אינו כלי ראוי לקבל את הברכה מהרבי[5]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים