משתמש:Meital Cohen/אהרון מטיטוב
רבי אהרן מטיטיוב (מכונה בשם: רבי ארל'י מטיטיוב, נפטר בט"ו בטבת ה'תק"ס, או בה' בטבת תקפ"ט) היה נכדו של הבעל שם טוב
על אורח חייו:
הרב הקדוש אהרון מטיטיוב ז״ל, בן הרב הצדיק רבי צבי ז״ל, בנו של הבעל שם טוב הקדוש, ישב קודם בעיר קונסטנטין, והיה נוהג בענווה ושפלות יתרה. שם בקונסטנטין היו חסידים בעלי צורה, גדולים בתורה וביראה, מתלמידיו של המגיד הגדול ממזרטיש ז״ל. והוא, רבי אהרון עדין היה אז צעיר לימים, והיה נוסע גם כן למזריטש ביחד עם החסידים הזקנים אבל היה נחבא אל הכלים ומצניע לכת עם השם. ואף שהיה נכדו של הבעש״ט, היה מתנהג בדרך ארץ ושפלות בפני זקני החסידים. בנסיעתם, למשל, למזריטש, היה הוא יושב תמיד למטה אצל העגלון ומעולם לא נכנס לשבת בראש עם החסידים הזקנים.
ודרכו היתה למעט במסיבה עם החסידים אלא היה מעריך בתפילה הרבה, מקדים לבוא לבית הכנסת ומאחר לצאת, וכשאחרי התפילה היו החסידים מסובין אל השולחן לשתות קצת יי״ש עדיין הוא היה עומד בתפילה ואינו מיסב עמהם. בערב כשכולם כבר הלכו מבית הכנסת היה נשאר שם ללמוד עד חצות ולפעמים עד עמוד השחר. התחילו החסידים לרנן אחר הנהגתו וחשדוהו שהוא רוצה להתנשא עליהם, ופנו אליו בדברי תוכחה:
וכי רבי אתה, שאתה מתנהג בעבודה כזו?
והוא שומע ואינו משיב ועוסק בעבודת השם כדרכו. החליטו החסידים, כשיהיו במזריטש, יספרו להרבי, שרבי אהרון תעה מן הדרך הישרה. וכן עשו, כשבאו למגיד הגדול ורבי אהרון אף הוא עמהם, התחילו לדבר עליו, ורבי אהרון עמד באימה ויראה ושותק. הביט אליו המגיד הגדול בחיו, קירב אותו בסבר פנים יפות ואמר: מעתה יעזור לך השי”ת, שבעבודתך התמה תפעל ישועות על ישראל. וחסידים אמר: הזהרו בו ואל תביטו אחריו כי איש קדוש הוא.
עמדו האנשים והתביישו על הדברים שדיברו בו. כאשר נסעו בחזרה לביתם, הושיבו אותו בראש העגלון כאות לכבוד. אז אמר רבי אהרון ״ מעתה מוכרח אני להתפלל להשם יתברך שישכחו כולם מה ששמעו מהמגיד מזרטיש״ וכך היה ושכחו שאר החסידים.
מצבו של הרב אהרון היה קשה. הוא ומשפחתו סבלו רעב ממש והעניות בביתו היתה גדולה מאוד. כשראה שאין לו לשלם שכר דירה עקר את מגוריו לחורבה שהייתה בקצה העיר. בני העיר שכחו ממנו ואפילו לא חשבו ממה הוא מתקיים עם אשתו וארבעה ילדים. לימים אשתו עמדה ללדת, נשא את אשתו על כתפיו ונשא אותה העירה אל בית המיילדת. המיילדת חזרה עמם לביתם וראתה את העניות הגדולה, לא מצאה אפילו נר להדליק לכל הלילה. הלכה בחזרה העירה והביאה את כל הנחוץ והאשה ילדה במזל טוב. בבוקר הלכה המיילדת לבית הכנסת וצעקה על החסידים בקול גדול:״היתכן שחסידים ויראים שכמותכם לא תשגיחו על אברך בן טובים עם ילדים קטנים ובביתו אין כל אפילו לחם צר ומים לחץ״ אז נזכרו החסידים ממה שאמר המגיד הגדול ואספו שני רובל ונתנו למיילדת לצורכי היולדת. אבל החסידים תיכף היו שוכחים אותו לגמרי כדבר רבי אהרון בישבו בעגלה שהתפלל להשם שישכחוהו. העניות בביתו הלכה וגדלה עד אשר אפילו לא היה לו כסף לשלם שכר לימוד לילדיו ללמוד בחדר וזה נגע מאוד לליבו . הלך לבית הכנסת ואחרי תפילת שחרית אמר לחסידים: בניסיון של עניות אני יכול לעמוד, אבל בניסיון שבני יהיו בטלים מתורה איני יכול כי זה נוגע לכבוד שמים וביקש את עזרתם. תיכף התארגנו ועשו רשימה של תרומות שבועיות ויביאו לרבי אהרון. אבל אחרי הרהורים , רבי אהרון התחרט על זה ששם מבטחו באדם מאשר בקדוש ברוך הוא והתפלל בתפילות עצומות שהאנשים ישכחו מה שנדבר היום על אודותיו וזה יהיה התיקון שלו. תפילתו התקבלה והתורמים שכחו לגמרי. בבית הכנסת ישב אז איש זקן והוא שמע את תפילתו של רבי אהרון וראה בעיניו את כל מה שקרה בית הכנסת עם התורמים ואיך שכחו אותו לגמרי.
לימים פרצה מחלה קשה על ילדים קטנים בעיר הסמוכה שנקראת טיטיוב ואותו זקן הזדמן להיות בעיר וראה שבני העיר מחפשים חטאים לתקן אותם. אמר לבני העיר: ״בסמוך לכאן, בעיר קונסטנטין נמצא איש קדוש וצדיק והוא מחוסר פרנסה. בחרו בעלי בתים נכבדים ושלחו אותם במרכבה כבודה לבקש שיבוא לשבת כאן. ותראו שבזכות הצדיק תיעצר המגפה.״ וכך עשו אבל רבי אהרון לא רצה לשמוע ואמר דבר כזה שיך לצדיק היודע לבטל דינים קשים אבל איני יודע כלום. התייעצו השלוחים ביניהם והתחילו להציע לו מאה רובל, מאתיים רובל וכו. ורבי אהרון נותר בשלו. הלכו לבית הכנסת כדי שיפעילו החסידים עליו לחץ עד שבסוף חסיד ותיק אשר הכירו מילדותו צעק עליו: איך אתה אכזר כל כך ולא חס על עצמך ועל משפחתך וגם לא אנשי טיטיוב שהם בצרה גדולה ומפצירים בך לבוא אליהם ואולי בזכות הצדקה יעזור להם השם יתברך. והשיב רבי אהרון: רואני שמוכרחני לנסוע שלא ברצוני אבל תנאי אני מתנה שכאשר ארצה לחזור בחזרה לא יעכבוני כלל. שמחו מאוד השלוחים ותיכף שבא העירה שקטה המחלה והחולים הקודמים התרפאו לגמרי. באו כולם בשמחה אל הצדיק והכינו לו 300 רובל ומטבעות לפידיון. והחסידים מקונסטנטין שליווהו שמחו גם הם בראותם שיהיה לרבי אהרון במה לכלכל את ביתו. בתוך כך נדחק בין הקהל הרב לצאת החוצה ופקד את העגלון שיסע מהר לביתו ולא לקח מהם אפילו פרוטה אחת. אנשי העיר כשהבחינו בנעשה, סבבו את העגלה וצעקו רבי רבי אל יעזוב אותנו. עמד רבי אהרון על רגליו בתוך העגלה ואמר: הרפו ממני! תאמינו לי שאני לא פעלתי לכם הישועה. הקדוש ברוך הוא ריחם עליכם עוד קודם שבאתי העירה. ויסב לביתו בלי לקחת פרוטה. אבל אנשי העיר טיטיוב לא וויתרו. שכרו את כל העגלות והמרכבות בעיר והגיעו לביתו לשבת קודש עם מאכלים טובים והתאסף קהל עצום. ביקשו ממנו להיות רב העיר וכל הצטרכות פרנסת בני ביתו ניתן לו מקופת הקהל וכבר הכינו לו דירה נאה כראוי. השיב הרב אהרון: אתם מצאתם אותי גם כאן. נראה שמן השמיים הוא כי אני לא עשיתי שום השתדלות. ואכן אחרי שהסכים הרגישו שפניו לבשו צורה של קדושה נוראה. נסע עימהם והייתה שמחה גדולה. מאז התפרסם בשם רבי אהרון טיטיובר ופעל ישועות הרבה בישראל. זכותו תגן עלינו זכויות יוצרים: הרב שלמה יוסף זוין. ספר ספורי חסידים.