חובה על כל אדם להשתדל ככל יכולתו להתפלל בבית-הכנסת עם הציבור. כמו-כן חובה לקיים מניין בבית-הכנסת, ולקהילה אף יש סמכות לכפות על הציבור לקיים מניין בקביעות, אם יש עשרה יהודים ביישוב. ואמרו חז"ל שתפילה בציבור, גם ללא כוונה, מתקבלת למעלה.

עם זה אמרו בירושלמי שאם אינו יכול לכוון בלחש, ואסור להגביה קולו בציבור מפני שמטריד את הציבור, ילך ויתפלל בביתו בקול, וכך הובא להלכה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן.

המשנה ברורה פסק שבימינו אין לאדם להורות היתר לעצמו להתפלל ביחידות ולעורר את הכוונה, כדי שלא ילמדו ממנו אחרים לזלזל בתפילה בציבור. וכן פסק בשו"ת אגרות משה שמי שיכול לכוון את הכוונה "המוכרחת לצאת" (כנראה כוונתו לפסוק 'שמע ישראל' ולברכה הראשונה של שמונה-עשרה) גם בציבור, טוב יותר שיתפלל עם הציבור, אף שתחסר לו הכוונה השלמה, מכיוון שתפילה בציבור היא חיוב, וכוונה שלמה היא רק יתרון ומעלה. עם זה, בדבר תלמידים שאין בכיתתם מניין, ואילו בבתי-הכנסת שבשכונתם המתפללים ממהרים לעבודתם ו'חוטפים' את התפילה, הוא מעדיף שיתפללו ביחידות בכיתה ולא בבתי-הכנסת, "שעל-ידי כך יתחנכו שלא כראוי".

מי שחונכו על ברכי תורת חסידות חב"ד, והודרכו להתפלל בכוונה ובהתבוננות, והם אכן מתפללים באריכות ובכוונה רבה – הורו אדמו"רי חב"ד שישמעו תחילה את כל התפילה וקריאת התורה מהמניין (ויענו כדין), ואחר-כך יתפללו במתינות "איש-איש כפי השגת יד שכלו בעבודה שבלב".

מקורות: הריב"ש סי' תקיח. תענית ח,א. ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. פרישה סי' קא ס"ק ז, שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ג, משנ"ב וביה"ל שם ס"ב, תהלה לדוד שם ס"ק ב. שו"ת: ארץ צבי (להרב א"צ פרומר) סו"ס כב. אגרות משה או"ח ח"ג סי' ז וח"ה סי' ו. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א עמ' רה. ליקוטים: אשי ישראל פכ"ב סכ"ב. התפלה כהלכתה ר"פ ח. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 8. (1246)

משתמש:קודש לנשיא הדור/הוספות בערכים שונים

תפילה במניין[עריכה | עריכת קוד מקור]

מראי מקומות[עריכה | עריכת קוד מקור]

תפריט ניווט