1,100
עריכות
שורה 20: | שורה 20: | ||
ספירת החכמה מחולקת ל[[ל"ב נתיבות חכמה]], המוזכרות ב[[ספר יצירה]]. | ספירת החכמה מחולקת ל[[ל"ב נתיבות חכמה]], המוזכרות ב[[ספר יצירה]]. | ||
==חכמה עילאה== | == חכמה עילאה וחכמה תתאה == | ||
מבואר בחסידות שהפסוק "חכמות בחוץ תרֹנה"{{הערה|[[משלי]] א,כ}} מתכוון כלפי שתי חכמות: חכמה עילאה וחכמה תתאה. חכמה עילאה היא החכמה עצמה וחכמה תתאה היא החכמה שבמלכות.{{הערה|חלוקה זו בין חכמה לחכמה שב[[ספירת המלכות|מלכות]] נמצאת גם ב[[דרך מצוותיך]] מצוות מינוי מלך פ"ב, דף ק"ח ע"ב, לגבי ההבדל בין חכמת [[דוד]] לחכמת [[שלמה]] ו[[חזקיה]] עיי"ש באריכות.}} | |||
=== חכמה עילאה === | |||
פנימיות החכמה היא ביטול, כח [[שם מ"ה|מה]], ולכן חכמה עילאה היא הביטול העליון. ביטול זה נקרא [[ביטול במציאות]], והוא הגילוי ש[[אין עוד מלבדו]] וכל המציאות זה רק גילויים של [[הקב"ה]]. | |||
ב[[עולם האצילות]], חכמה עילאה היא חכמתו של הקב"ה, ודרכה מתגלה [[אחדות ה']] בכל עולם האצילות. תכונת הביטול שבספירת החכמה עושה אותה כלי מוכן לגילוי [[אור אין סוף]] שמעל האצילות, "אחד האמת שורה ומתגלה בחכמה", ודרכה הוא מתגלה בכל עולם האצילות.{{הערה|עפ"י [[ליקוטי אמרים - פרק ל"ה|פל"ה בתניא]] בהגהה שם, בשם [[המגיד ממעזריטש]].}} "[[אורייתא מחכמה נפקת]]" ולכן חכמת התורה היא החכמה שקובעת את כל פרטי ודיקדוקי ההלכות ואת כל פרטי ואופני [[המשכה|המשכות]] החיות מאור אין סוף [[התלבשות|להתלבש]] ב[[עולמות]]. | |||
ב[[נפש]] האדם, חכמה עילאה היא חוסר הרגשת עצמותו כלל בעת הברקת ההשכלה החדשה. השכלה חדשה פועלת ביטול כל [[כחות הנפש]] והכללתם במח החכמה, כשהיא בעצמה בטלה אל [[כח המשכיל]] שבעצם הנפש.{{הערה|כח המשכיל מכונה גם [[מוחא סתימאה]] - המוח הנעלם, והוא החכמה שבחיצוניות הכתר}} על ידי כך בטלים כל כחות המודע שבנפש אל [[עצם הנשמה|עצם הנפש]] כמו שהיא למעלה מהתלבשות ב[[גוף]]. | |||
=== חכמה תתאה === | |||
פנימיות החכמה היא ביטול, כח [[שם מ"ה|מה]], ולכן חכמה תתאה היא הביטול התחתון. ביטול זה נקרא ביטול היש, והוא הגילוי שה[[מציאות]] אינה קיימת מכח עצמה אלא אך ורק מכח [[הקב"ה]] המהווה אותה תמיד. | |||
בעולם האצילות חכמה תתאה היא החכמה בעמצעותה מולך הקב"ה על ה[[עולמות]], ודרכה מתגלה אחדות ה' ב[[עולמות בי"ע]], עד המדרגות התחתונות ביותר. תפקידה של [[ספירת המלכות]] בכללות הוא למלוך על העולמות ולהאיר בהם את אור עולם האצילות. נקודת החכמה שבמלכות בפרט היא הכח להמשיך את הביטול, פנימיות החכמה מעולם האצילות אל העולמות הנפרדים. "כלם בחכמה עשית"{{הערה|[[תהלים]] קד, כד}} היא חכמת הטבע, חכמה תתאה, ולפי חכמה זו מחלקת המלכות [[שפע]] ו[[חיות]] לכל נברא במידה.{{הערה|מופיע בכמה דרושי חסידות על הפסוק "ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה" [[משלי]] לא, טו.}} | |||
בנפש האדם, חכמה תתאה היא החכמה כיצד לדבר ולהתנהג כלפי חוץ. כח המלכות בנפש הוא כח הביטוי,{{הערה|כמו שכתוב ב[[פתח אליהו]] "מלכות פה"}} היינו לדעת כיצד לבטא את פנימיות הנפש כלפי חוץ. החכמה שבדיבור היא כיצד לעשות מהדיבור כלי להבעה הבטל אל פנימיות הנפש ולא לעשות מהדיבור החיצוני עיקר. כמו כן, כח המלכות הוא הכח בנפש להנהיג. החכמה שבהנהגה היא כיצד להנהיג בחיצוניות עפ"י ה"לב מלכים אין חקר"{{הערה|[[משלי כה, ג}} הפנימי. | |||
==יחסה לספירות אחרות== | ==יחסה לספירות אחרות== |