רבי יהודה הנשיא: הבדלים בין גרסאות בדף

״כל שהיא תפארת לעושי׳״, שקיום התומ״צ יהי׳ באופן שלראה איך שתומ״צ הם תפארת ויופי המפארים ומייפים את האדם המקיימם — ״תפארת לעושי׳״. וזה עדיין לא מספיק, אלא צריך להיות גם ״ותפארת לו מן האדם״ — שהרגש והחיות שיש לו בתומ״צ הוא עד כדי כך, עד שגם אנשים שמסביבו רואים על ידו היופי שבתומ״צ. ו. ויש להוסיף, שזהו גם מהרמזים וטעמים שמשנה זו היא התחלת פרק שני דפרקי אבות: ההתחלה דפרק ראשון היא ״משה קבל תורה מסיני ומסרה כר״ — ההדגשה שקיום ההוראות צריך להיות מצד זה שמשה קבלם מסיני (מהקב״ה) 52 — בדוגמת ״ויען כל העם״ בפעם הראשונה ״כל הדברים אשר דבר ה׳ נעשה״, לקיים ולעשות ציוויי הקב״ה; ואחר כך באים לפרק שני, השלב השני בעבודת הי, ולכן ההתחלה בפרק זה היא — ההדגשה שצריך להיות(גם) ״שיבור לו האדם״, שהאדם בוחר בשכלו" — בדוגמת מענה בנ״י בפעם השניה ״כל אשר דיבר ה׳ נעשה ונשמע״. ז. ויש לבאר הלשון ״אתו היא דרך ישרה שיבור לו האדם״ בעומק יותר, שב״יבור לו האדם״ גופא ישנם כמה ובכללות — שני דרכים וה״דרך ישרה״ היא ״כל שהיא תפארת כר״. והענין בזה: בכדי לנצח את הנפש הבהמית והיצר שיכול לרצות שיהודי יעבור על רצונו של הקב״ה ר״ל, ולפעול שתומ״צ יהיו באופן ״שיבור לו האדם״ — ישנם בכללות שתי דרכים: הדרך הראשונה היא, שהוא נכנס במלחמה 34 עם היצה״ר, ועם החושך שהיצה״ר רוצה להביא, עי״ז שמתעסק בתעניות וסיגופים וכיו״ב, שמענה את הגוף והנה״ב, עד שמחליש את הרצון והתאוה שלהם לתענוגי עולם הזה, ועד