אברהם ישעיהו קרליץ: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(בעריכה)
שורה 19: שורה 19:


===קו התאריך===
===קו התאריך===
בימי מלחמת העולם השניה, שהו פליטים ובהם קבוצה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים בפולין, בעיר קובה שביפן, והיתה בעיה הלכתית קשה בגין קו התאריך, מכיון שיש הסבורים שביפן חלה השבת באיחור של יום לעומת [[ארץ ישראל]], ביום שנחשב בעולם המערבי כולו כיום ראשון בשבוע. החזון איש, פסק כי יש לשמור על יום ראשון היפני כ[[שבת]] היהודית.<REF> לפסק זה הסכים גם הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] כמקובל בידו פסקו של אביו מר' [[חיים סולובייצ'יק]].</REF> לאחר מכן הגיעו תשובות הפוכות מהרבה מגדולי ישראל<REF> [[אברהם מרדכי אלתר|האדמו"ר מגור]], הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי.</REF> שפסקו כי יש לשבות ב[[יום השבת]] המקובל ולא ביום ראשון.  
בימי מלחמת העולם השניה, שהו פליטים ובהם קבוצה מתלמידי [[ישיבת תומכי תמימים]] מ[[פולין]], בעיר קובה שביפן. במקום התעוררה בעיה הלכתית בגין קו התאריך ויש הסוברים שביפן חלה השבת יום לאחר [[ארץ ישראל]] (היום שנחשב בעולם המערבי כיום ראשון). השאלה הגיע לחזון איש שפסק כי יש לשמור על יום ראשון היפני כ[[שבת]] היהודית. הצטרפו לפסק הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]{{הערת שוליים|כמקובל בידו פסקו של אביו מר' [[חיים סולובייצ'יק]]}}. כעבור זמן הגיע גם תשובות נוספות מגדולי ישראל שפסוקו כי יש לשבות ב[[יום השבת]] המקובל בעולם ולא ביום ראשון{{הערת שוליים|בין הפוסקים: רבי [[אברהם מרדכי אלתר]], הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק (רבה של [[ירושלים]] והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי.}}.


בשבתות הבאות שלאחר הפסק, נשמעו בקובה קולות סותרים; בזמן שבחדר אחד נשמע קולו של הקידוש, הרי שבחדר השני נשמע קול ההבדלה. בסופו של דבר, ב[[יום הכיפורים]], רוב התלמידים כבר ממילא הגיעו לשנחאי,<REF> לאחר שבשלהי חודש מנחם אב הוגלו על ידי היפנים לשנחאי.</REF> ובמקום זה כבר היה ברור לכולם כי הקביעות היא כבכל העולם. רק קבוצה קטנה, שהורכבה ברובה מבני ישיבות, נותרה עוד בקובה, והם הגיעו לשנחאי מספר חודשים אחר כך. אלה נחלקו ביום הכיפורים לשלוש קבוצות: חלק קיימו את פסק החזון איש, "אכלו ברביעי וצומו בחמישי" - ששבת חלה ביום ראשון. היו שקבעו את יום רביעי בשבוע כיום הכיפורים, וחלק צמו במשך יומיים רצופים.  
בשבתות הבאות שלאחר הפסק, נשמעו בקובה קולות סותרים; בזמן שבחדר אחד נשמע קולו של הקידוש, הרי שבחדר השני נשמע קול ההבדלה. בסופו של דבר, ב[[יום הכיפורים]], רוב התלמידים כבר ממילא הגיעו לשנחאי,<REF> לאחר שבשלהי חודש מנחם אב הוגלו על ידי היפנים לשנחאי.</REF> ובמקום זה כבר היה ברור לכולם כי הקביעות היא כבכל העולם. רק קבוצה קטנה, שהורכבה ברובה מבני ישיבות, נותרה עוד בקובה, והם הגיעו לשנחאי מספר חודשים אחר כך. אלה נחלקו ביום הכיפורים לשלוש קבוצות: חלק קיימו את פסק החזון איש, "אכלו ברביעי וצומו בחמישי" - ששבת חלה ביום ראשון. היו שקבעו את יום רביעי בשבוע כיום הכיפורים, וחלק צמו במשך יומיים רצופים.  

תפריט ניווט