יהודה מאיר שפירא: הבדלים בין גרסאות בדף

הגאון רבי '''מאיר יהודה שפירא''' זצ"ל, ראש ישיבת חכמי לובלין, מענקי התורה והחסידות בדורו, ומייסד תקנת ה[[דף היומי]]. נולד בעיירה שאץ שברומניה ביום [[ז' אדר]] [[תרמ"ז]], לאביו רבי יעקב שמשון{{הערת שוליים|בעל "חידושי מהריש"ש" בהלכה אגדה וקבלה, שהיה בן אחר בן להרה"ק רבי פנחס מקוריץ זצוק"ל ונכד להרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטיווקה זי"ע. מצד אמו היה מצאצאיו של בעל ה"תבואות שור" זצ"ל.}}.

משחר ילדותו היתה התמדתו [[בלימוד התורה]] לפלא, לא מש מספריו משעת בוקר מוקדמת

עד שעות הלילה המאוחרות. כשהיה בן תשע שנים כבר ידע את [[שו"ע]] [[יורה דעה"]] עם נושאי כליו בעל פה. בהגיעו ל[[בר מצווה|מצוות]] החל ללמוד במחיצת סבו הגאון רבי שמואל יצחק שור בעל ה"מנחת שי" אב"ד מאניסטרישץ, ואצלו רכש את דרכי ההוראה ואת הכשרון הנפלא לעסקנות בעניני הכלל. בהיותו בן ט"ז שנים נפטר סבו והנער חזר לעירו ושם נקרא בפי כל "העילוי משאץ".

::''"בעברי דרך בוקבינה ראיתי בחור נפלא אחד שלגדולות נוצר, התווכחתי אתו הרבה בהוויות ד[[אביי]] ו[[רבא]] ונהניתי מאד מדבריו, וברכתי עליו: ברוך יוצר המאורות".

הגאון הצעיר החל לעסוק גם ב[[חכמת הקבלה]], בספרי

הזקן]]. כמו"כ העמיק הרבה בחכמת האסטרונומיה ובעניני קידוש החודש. ב[[אלול]] [[תרס"ו]] נשא את בתו של אחד מגדולי חסידיו של האדמו"ר רבי ישראל מצ'ורטקוב זצוק"ל. לאחר [[נישואין|נשואיו]] כתב את ספרו "אמרי דעת" על התורה, וקיבל את הסכמותיהם הנלהבות של גדולי הדור, אולם הספר אבד בבית הדפוס. בן עשרים וארבע שנים היה כשמינוהו בשנת [[תרע"א]] לישב על כס הרבנות בעיר גלינא שם ישב עשר שנים. אח"כ היה שלש שנים רב בעיר סאנוק בגאליציה. בחורף [[תרפ"ג]] התמנה ע"י גדולי ישראל ליצג את היהדות האורטודוקסית ב"סיים" הפולני, שם הביא לקידוש שם שמים ברבים.

בכנסיה הגדולה הראשונה של [[אגודת ישראל]] בשלהי [[תרפ"ג]] בוינה, הגה את רעיון "הדף היומי" שהפך לנכס עצום לרבבות יהודים מאז ועד היום. בתרפ"ד נבחר לכהן כרבה של העיר המעטירה פיעטרקוב, ואז הניח את אבן הפינה ל"ישיבת חכמי לובלין". בתקופה שבה בנה את הישיבה הדפיס את חיבורו הגאוני שו"ת "אור המאיר". את בנין הישיבה המפואר חנך ב[[כ"ח סיון]] שנת [[תר"צ]] בנוכחות עשרות אלפי אורחים מכל אירופה, ובמעמד מאות רבנים ואדמורי"ם מגדולי הדור. באותו היום הכתירוהו גם

מצבה הכספי החמור של הישיבה, אילץ אותו לקבל על עצמו את רבנות העיר לודז' המעטירה, שהתחייבה לשלם את כל חובות הישיבה. אך באמצע הכנותיו האחרונות לנסיעה ללודז' נפל למשכב, ואחרי שלושה ימים באור ליום שישי ז' מרחשון עש"ק פ' לך לך [[תרצ"ב]], קרא לקבוצה מתלמידיו לחדרו, ציוה עליהם לשתות [[לחיים]] ולשיר בשמחה את ניגוניו האהובים שהלחין{{הערת שוליים|וביניהם הניגון "בך בטחו אבותינו".}}, וכך יצאה נשמתו בטהרה ובשמחה, כשהוא בן מ"ג שנים בלבד. בשנת [[תשי"ח]] העלו תלמידיו את ארונו להר המנוחות בירושלים.

[[רש"י]] עה"פ{{הערת שוליים|ויקרא ז,ב.}} והסיר את נוצתו במוראתה, אמר: "בחתונתי שהתקיימה בוורשה, נכח גם הרב ר' מאיר שפירא מלובלין, שהעניק לי במתנה את ספרו "אור המאיר"{{הערת שוליים|על גליון ספר זה שהעניק הגאון זצ"ל במתנה לרבי ליום נשואיו, רשם בכתב ידו: "מתת דרשה לענבי הגפן בני אבהן עילאין קדישין, ביום החתונה ג' וישלח תרפ"ט בעיר ווארשא יצ"ו, מאת המחבר".}} ולאחר מכן אף נטל חלק בשבע ברכות. [[אמו"ר הריי"צ|מורי וחמי]] חבבו ביותר ורצה מאד שאשוחח אתו בלימוד. התבוננתי אז בספר, ובין התשובות מצויה אחת העוסקת בפירוש רש"י זה הנידון עתה". סיפור זה סיפר הרבי בתור "התנצלות" על שמציין לספר שלא כל כך מצוי: "אל תחשדוני שאני בקי בכל ספרי השו"ת.. עיינתי אז{{הערת שוליים|בתקופת החתונה.}} בספר, ומאז נשארו הדברים בזכרוני"{{הערת שוליים|גם במכתב המודפס באגרות קודש חכ"ד אגרת ט'מו, אל אחיו של הגר"מ שפירא, מציין הרבי לתשובה ב"אור המאיר" בענין עבורי השנה, ומתבטא "רשום בזכרוני". וכן מזכיר תשובה זו גם במכתב הנדפס בלקו"ש חי"א ע' 311.}}

בחתונה של הרבי,  [[אדמו"ר הריי"צ]] פנה אל הגאון המפורסם רבי מאיר שפירא זצ"ל רבה של לובלין, שישב בסמוך לחתן, והציע לו לשוחח עם החתן בדברי תורה. הגרמ"ש פנה איפוא אל כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר: "נו זאגט עפעס"{{הערת שוליים|"נו אמור משהו".}} במשך שעה ארוכה דיבר הרבי אל הגרמ"ש. הרבי דיבר בשקט

ובמתינות, ובמשך כל הזמן ישב הגרמ"ש והקשיב בדריכות, ורק העיר אי אילו הערות קצרותהדבר נמשך כאמור שעה ארוכה, ובסיומה פנה הגרמ"ש אל אמו"ר הריי"צ ואמר: "ליובאוויטשער רבי, איהר האט גינומען אן איידים א גאון עולם"{{הערת שוליים|"הרבי מליובאוויטש, לקחתם חתן גאון עולם".}}. "למחרת החתונה, בא רבי מאיר שפירא להעניק לחתן "דורון דרשה" את ספרו שו"ת "אור המאיר".. הם נכנסו לחדר צדדי וישבו שם כמה שעות, שבסיומן יצא הגרמ"ש ע"ה בהתפעלות גדולה{{הערת שוליים|כל קטע זה מפי רבי [[שמואל זלמנוב]], שהיה המלצר בחתונה ושהה בשעת מעשה, וכן היה "שומר" של הרבי בעת השבע ברכות ושהה בביקור הגרמ"ש. מובא ב"כפר חב"ד" גליון 358. גם בשיחתו של הרבי עם [[אברהם יעקב פרידמן|אדמו"ר מסדיגורה]] כשביקרו ביום ד' תמוז תש"מ, סיפר הרבי, כי באותה הזדמנות שבר הרבי לבקרו באכסניה שוחח עם הגאון זצ"ל בלימוד..}}.