מסכת ראש השנה: הבדלים בין גרסאות בדף

ב'''[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=2&format=pdf מסכת ראש השנה]''' יש 4 פרקים ו33.5 דפים.

== חייב אדם לטהר עצמו ברגל ==

 

במסכת{{הערת שוליים|דף טז, ב.}} מובא: “אמר ר׳ יצחק חייב אדם

לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו”, וע”ז מביא הש”ס הברייתא, “יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה כו' אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו -ברגל”. רש"י מביא את הברייתא, ומסיים באמירה "״זהר שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל״.

רש”י בפירושו עה”ת לבאר ולפרש

מאמרי רז”ל בש"ס, ואם כן מה לו לפרש "זהו שאמרו".

קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ' שם משמע שהם

שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש”חייב אדם לטהר את עצמו ברגל” וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא: והראיה שהגמ׳ מביאה מהברייתא היא (לכאורה) רק שהכתוב “ובנבלתם לא תגעו” איירי ברגל”, ולא על עצם - חידושו של ר”י ש”חייב אדם כו׳”. אבל מלשון רש”י “זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל” משמע, שהוא אותו הענין והלימוד”.

בזה בא רש”י להוכיח שני הוכחות: א. שענין זה

שהרי “זהו שאמרו” הוא - סתם. ועוד שמאמר רז”ל זה ע”י ר׳ יצחק) נאמר לאחרי החורבן. ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה

את”ל שהאזהרה “ובנבלתם לא תגעו”

היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ”ל, דמפני החיוב לעלות

י”ל דפקע ממנו היוב העליה לרגל, והבאת קרבנות (אלא שר”י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב

אבל לפרש”י שהחיוב הוא לא מפני

הרגל הוא מוזהר שלא לטמא א”ע (וגם בזמן הזה” כנ"ל) - הרי מובן,

שהאזהרה ב”לא תגעו” אינו רק עגין

שלילי, אלא שהרגל מחייבו שיהיה במצב

ולכן מדייק רש”י “זהו שאמרו חייב

-אדם לטהר עצמו ברגל” - כי תוכן

אזהרה זו “ובנבלתם לא תגעו - ברגל”,

שיטת רש"י זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ'{{הערת שוליים|1=[[מכת יבמות]] כט, ב.}} איתא “אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא

לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו”.

ופירש"י “ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק

על הטומאה מובנבלתם לא תגעו”, שמזה

משום הכניסה למקדש ועליה לרגל ו הבאת

עולת ראיה - שהרי [[נשים]] אינן

מחוייבות בכ”ז, דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא: ועוד:

זה שהארוסה “לא מטמאת לו” הוא

בפשטות שוה ל”ולא מטמא” שעל הארוס

הכהן היא לא רק בארץ אלא גם בחו”ל

ואף שלא בזמן הבית. וא”כ מובן שגם זה

שהארוסה “לא מטמאת לו” (מצד החיוב

לטהר עצמו ברגל) היא גם ב[[חו"ל]] ואף

שלא בזמן הבית.