יש מאין: הבדלים בין גרסאות בדף

'''יֵשׁ מֵאַיִן''' הוא מונח המייחס להתהוות של [[ישות]] כלשהי מהעדר, או במילים אחרות: התהוות "דבר" מ"לא דבר"". היכולת ליצור יש מאין נקראת [[בריאה]], והיא ייחודית ל[[בורא]] ("בחיק הבורא"), זאת בשונה מהתהוות של [[עילה ועלול|עלול מעילה]] או יצירת [[יש מיש]].

יש מאין הגדרה כללית-מושג (דבר הבא בהשגה) מהבלתי מושג.

[[אדמו"ר הרש"ב]] מחלק בין העולמות שלפני אצילות ששם שייך אין מיש, משא"כ עולם האצילות לבדו הוא יש מאין, ומתחתיו עולמות בי"ע הם אין מיש{{הערה|תחילת תורת שלום.}} ובעולם האצילות גופה היש מאין הוא היניקה של [[ספירת הבינה]] דאצילות (הנחשבת ל"יש") מ[[חכמה דאצילות]] הנחשבת ל"אין"{{הערה|מאמר שבת הגדול תשכ"ז}}.

בחסידות מוסבר, כי למרות שבהתהוות של כל דבר ישנו ה'כח המהווה' הבורא אותו יש מאין, בהתהוות מאין ליש, אין ל[[יש]] כל שייכות והוא בהעדר ביחס למציאות האין המהוה אותו. לכך לעיתים התיאור של התהוות יש מאין מכונה "התהוות באין ערוך".

בסדר השתלשלות ישנם ריבוי דרגות בהתהוות היש, ישנם היש של הנבראים - יש של [[בי"ע]] או היש הגשמי. וישנו גם היש שבאלקות מציאות ה[[כלים דאצילות]]. ובכל אחד מהם היה התהוות יש מאין. מלבד ההתעסקות בהתהוות היש שבנבראים עוסקת חסידות ותורת הקבלה רבות בהתהוות היש שבכל סדר ההשתלשלות.

בהתהוות יש מאין שלשה כוחות כלליים: כח ואור פרטי ([[ממלא]]) - ככל פעולה המחייבת התלבשות כח הפועל בנפעל. כח מקיף ([[סובב]]) - התהוות של דבר מלא דבר הוא מעבר של הכח להוות דבר שבאין ערוך אליו, ודרוש לשם כך כח בלתי מוגבל שיכול להתבטא בעולם שבאין ערוך אליו. [[כח העצמות]] - בכדי להוות יש עם תחושה שמציאותו מעצמותו דרוש כח מהעצמות שהוא - ה[[עצמות]] - בלבד מציאותו מעצמותו.

הביטוי 'יש מאין' תקף רק במקרה של התהוות דבר חדש, שבאין ערוך למקורו, עד שמקורו נחשב כאין ביחס אליו. באין עצמו ישנם שני שלבים: האור אין סוף עצמו בדרגת ה[[כתר]] שבו הנברא הוא אין מוחלט ומתכלל לגמרי במקורו, והדרגה השניה היא דרגת ה[[חכמה]] שעליה נאמר "והחכמה מאין תמצא", שהוא ממוצע בין אין ליש, בבחינת כח ה[[היולי]] שהוא [[ממוצע המחבר]] בין אין ליש.

==בריאה בכל רגע מחדש==

דבר שנוצר יש מאין, על היוצר "ליצור" אותו בכל רגע מחדש. לכן [[הקב"ה]] מחדש את [[בריאת העולם]] שהייתה יש מאין, בכל רגע ורגע.

ואכן בתורת החסידות מבואר כי למעשה גם היש נחשב לאין מכיון שאין לו מציאות אמיתית ועצמאית, שהרי בכל עת ה'אין' האור אין סוף מחדש ומהווה את כל הבריאה, וזו היא משמעות הפסוק "אין עוד מלבדו".

[[קטגוריה:תורת החסידות]]