יש מאין: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 6,577 בתים ,  26 יוני
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{סדר ההשתלשלות}}
{{סדר ההשתלשלות}}
'''יֵשׁ מֵאַיִן''' הוא מונח המייחס להתהוות של [[ישות]] כלשהי מהעדר, או במילים אחרות: התהוות "דבר" מ"לא דבר"". היכולת ליצור יש מאין נקראת [[בריאה]], והיא ייחודית ל[[בורא]] ("בחיק הבורא"), זאת בשונה מהתהוות של [[עילה ועלול|עלול מעילה]] או יצירת [[יש מיש]].
'''יֵשׁ מֵאַיִן''' הוא מונח המייחס להתהוות של [[ישות]] כלשהי מהעדר, התהוות "דבר" מ"לא דבר"". היכולת ליצור יש מאין נקראת [[בריאה]], והיא ייחודית ל[[בורא]] ("בחיק הבורא"), זאת בשונה מהתהוות של [[עילה ועלול|עלול מעילה]] או יצירת [[יש מיש]].


יש מאין הגדרה כללית-מושג (דבר הבא בהשגה) מהבלתי מושג.
==תחילת מציאות היש הנברא – בעולם בריאה==
בתניא{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן כ']]}} מוסבר שמציאות יש אמיתי ממש (היינו, מציאות נבראים שאינם אלוקות) מתחילה בעולם הבריאה{{הערה|היינו, '''הכלים''' דעשר ספירות דבריאה, אבל ה"אורות" של הכלים (ליתר דיוק דווקא דרגת ה'נשמה' של האורות, אבל רוח ונפש הן כבר עניין של נבראים) הם אלוקות.}}, אבל עניינים מסויימים שהם מעין ממוצע בין אלוקות לנבראים יש גם למעלה יותר, ויש בזה שתי דרגות כלליות. ומלמטה למעלה:


[[אדמו"ר הרש"ב]] מחלק בין העולמות שלפני אצילות ששם שייך אין מיש, משא"כ עולם האצילות לבדו הוא יש מאין, ומתחתיו עולמות בי"ע הם אין מיש{{הערה|תחילת תורת שלום.}} ובעולם האצילות גופה היש מאין הוא היניקה של [[ספירת הבינה]] דאצילות (הנחשבת ל"יש") מ[[חכמה דאצילות]] הנחשבת ל"אין"{{הערה|מאמר שבת הגדול תשכ"ז}}.
א. ההיכלות וגופות המלאכים דאצילות שהם נבראים "ממש" (אך רק ביחס לעצם האלוקות, שהרי ביחס לנבראים גם הם אלוקות).


==הגדרה==
ב. נשמות האדם והמלאכים, שלמרות שמצד אחד הן  אלוקות (אלא ש"בצמצום עצום") מצד שני הן כבר נפרדו מאור הקו ולכן אין בהם את הכח לברוא יש מאין (שבכלים דאצילות '''כן''' קיים – כי אור הקו אין סוף ברוך הוא מאיר בהם, ובטלים אליו כזיו השמש בשמש).
בחסידות מוסבר, כי למרות שבהתהוות של כל דבר ישנו ה'כח המהווה' הבורא אותו יש מאין, בהתהוות מאין ליש, אין ל[[יש]] כל שייכות והוא בהעדר ביחס למציאות האין המהוה אותו. לכך לעיתים התיאור של התהוות יש מאין מכונה "התהוות באין ערוך".


בסדר השתלשלות ישנם ריבוי דרגות בהתהוות היש, ישנם היש של הנבראים - יש של [[בי"ע]] או היש הגשמי. וישנו גם היש שבאלקות מציאות ה[[כלים דאצילות]]. ובכל אחד מהם היה התהוות יש מאין. מלבד ההתעסקות בהתהוות היש שבנבראים עוסקת חסידות ותורת הקבלה רבות בהתהוות היש שבכל סדר ההשתלשלות.
===טעם שמציאות הנבראים מתחילה בבריאה===
עיקר תחילת היש הוא בעולם הבריאה, הנבראת ממלכות (דאצילות){{הערה|תניא, אגה"ק כ'.}}, שכן שני מאפייני ה"יש"{{הערה|מציאות שאינה אלוקות.}} הם א. '''שלא מורגש בו''' שנוצר מאלוקות. ב. שיש בו '''ריבוי והתחלקות'''. ושני עניינים אלו באים משני העניינים שבמלכות דאצילות: שם אלוקים מסתיר את האלוקות בפני הנבראים, ושם אדנ-י הוא שורש גדר התחלקות פרטי הזמן והמקום.


בהתהוות יש מאין שלשה כוחות כלליים: כח ואור פרטי ([[ממלא]]) - ככל פעולה המחייבת התלבשות כח הפועל בנפעל. כח מקיף ([[סובב]]) - התהוות של דבר מלא דבר הוא מעבר של הכח להוות דבר שבאין ערוך אליו, ודרוש לשם כך כח בלתי מוגבל שיכול להתבטא בעולם שבאין ערוך אליו. [[כח העצמות]] - בכדי להוות יש עם תחושה שמציאותו מעצמותו דרוש כח מהעצמות שהוא - ה[[עצמות]] - בלבד מציאותו מעצמותו.
==שני ביאורים בעניין יש מאין==
ישנם בחסידות שני ביאורים מדוע נקראת הבריאה  יש מאין:


==מדוע המקור נקרא אין==
א. שיש הנברא '''לא מרגיש''' את מקורו – ולכן קורא לו "אין" (אבן המציאות האמיתית היא הפוכה: שהבורא הוא ה"יש" האמיתי ואילו אנו הנבראים ה"אין").
הביטוי 'יש מאין' תקף רק במקרה של התהוות דבר חדש, שבאין ערוך למקורו, עד שמקורו נחשב כאין ביחס אליו. באין עצמו ישנם שני שלבים: האור אין סוף עצמו בדרגת ה[[כתר]] שבו הנברא הוא אין מוחלט ומתכלל לגמרי במקורו, והדרגה השניה היא דרגת ה[[חכמה]] שעליה נאמר "והחכמה מאין תמצא", שהוא ממוצע בין אין ליש, בבחינת כח ה[[היולי]] שהוא [[ממוצע המחבר]] בין אין ליש.


==בריאה בכל רגע מחדש==
ב. שאכן '''אין מקור''' ליש הנברא. היינו, שהקב"ה לא ברא את העולם ע"י שצמצם את עצמו עד אין סוף, אלא שברא מציאות חדשה שאכן אין לה שום מקור באלוקות.
דבר שנוצר יש מאין, על היוצר "ליצור" אותו בכל רגע מחדש. לכן [[הקב"ה]] מחדש את [[בריאת העולם]] שהייתה יש מאין, בכל רגע ורגע.
 
ואכן בתורת החסידות מבואר כי למעשה גם היש נחשב לאין מכיון שאין לו מציאות אמיתית ועצמאית, שהרי בכל עת ה'אין' האור אין סוף מחדש ומהווה את כל הבריאה, וזו היא משמעות הפסוק "אין עוד מלבדו".
שני הביאורים אינם סותרים אלא משלימים זה את זה וכל אחד מהם מדגיש פן אחר בעניין הבריאה.
 
==להתהוות יש מאין דרושים שלושה כוחות==
'''כח ואור פרטי''' ([[ממלא]]) - ככל פעולה המחייבת התלבשות כח הפועל בנפעל.
 
'''כח מקיף''' ([[סובב]]) - התהוות של דבר מלא דבר הוא מעבר של הכח להוות דבר שבאין ערוך אליו, ודרוש לשם כך כח בלתי מוגבל שיכול להתבטא בעולם שבאין ערוך אליו.
 
'''[[כח העצמות]]''' - בכדי להוות יש עם תחושה שמציאותו מעצמותו דרוש כח מהעצמות שהוא - ה[[עצמות]] - בלבד מציאותו מעצמותו.
 
==שני אופנים בבריאת יש מאין{{הערה|שם=גדול יהיה|ד"ה גדול יהיה תשכ"ב.}}==
בריאת יש מאין היא הן מצד שם הוי' והן מצד שם אלוקים. כשהבריאה מצד שם  הוי' היא "בדרך ממילא" ואילו כשהיא ע"י שם אלוקים היא ע"י "התלבשות".
 
בבריאה "ממילא" המתהווה '''בטל במציאות''' לגבי המהווה, ומביאים על זה שני משלים: א. כדרך שהאור בטל למאור, ב. כדרך שהמידות בטלות לשכל{{הערה|הצורך בשני משלים הוא כי בנמשל הנבראים הם א. מציאות, וב. באין ערוך לבורא. מאחר ואין לנו דוגמא על זה בגשמיות מביאים שני משלים, שכל אחד מהם מסביר פרט אחר בנמשל.}}.
 
בבריאה ש"בדרך התלבשות" המתהווה בטל למהווה רק באופן של '''ביטול היש''' (ולא ביטול במציאות), והמשל על זה הוא מכח ופועל{{הערה|לדוגמא, כשכח הזורק את האבן (שהוא כח רוחני של הנפש) מתלבש באבן אין האבן מרגישה בו ואין הוא מתגלה בה (אנו יכולים "לעשות חשבון" שמכיון שהאבן עפה מוכרחים לומר שמשהו העיף אותה. אבל את הכח הרוחני עצמו אין ביכולתנו להשיג) – למרות שהוא פועל עליה שתרחף.}}.
 
==גילוי האלוקות שבבריאת יש מאין תלוי באופן הבריאה{{הערה|שם=גדול יהיה}}==
התהוות יש מאין משם הוי' אבל  ע"י שם אלוקים. היינו, אמנם להוות יש מאין הוא רק בכח האין סוף המתגלה על ידי שם הוי'{{הערה|הוי' – לשון מהווה.}}, אבל ההתהוות '''בפועל''' היא ע"י שם אלקים, ושלושה אופנים בזה{{הערה|שם=גדול יהיה}}:
 
===כפי ששם אלוקים מסתיר על שם הוי'===
זהו הגילוי כפי ש"בעשרה מאמרות נברא העולם". כאשר שם הוי' '''מתלבש''' בשם אלוקים מעלים שם אלוקים מהנבראים את מקורם{{הערה|ואין מזה סתירה למה שמוסבר בכמה מקומות שריבוי הנבראים הוא משם אדנ-י, כי ההעלם וההסתר הוא משם אלוקים (שער היחוד והאמונה פרק ד') והריבוי וההתחלקות משם אדנ-י. (שער היחוד והאמונה פרק ז').}}. היינו, עשר המאמרות (שהם הם דבר ה' – בחינת "מלכות") מעלימים על האלוקות ומסתירים מהנבראים את מקורם. ומכיוון שהנבראים מרגישים עצמם כמציאות נפרדת הרי הם "יש" גמור, ועד שיכולים לומר "לי יאורי ואני עשיתיני".
 
===כפי ששם הוי' מאיר בשם אלוקים===
זהו הגילוי שבבית המקדש הראשון והשני (ובפרט בקודש הקודשים). כאשר הבריאה נעשית משם הוי' '''בדרך ממילא''' אזי מתייחד שם אלוקים בהוי'{{הערה|יחודא תתאה.}} ולכן מרגישים הנבראים (לא את מציאותם העצמית אלא) שמקורם אלוקות. והטעם לזה{{הערה|ד"ה וידעת מוסקבה תרנ"ז.}} הוא, כי באופן זה  הצמצום (שם אלוקים) הוא בשביל הגילוי. ובעומק יותר - מכיוון שאין עצם מסתיר על עצם הצמצום '''לא יכול''' להעלים, וכל עניינו (של הצמצום) אינו אלא לגלות את העצם במקום נמוך{{הערה|והמשל לזה הוא מרב המסביר לתלמיד ע"י משל. שהמשל מצד עצמו הוא צמצום השכל, אלא שהרב רואה גם בהמשל את כל עומק השכל, ולגביו אין המשל מסתיר כלל.}}.
 
זהו (בכללות) הגילוי שמאיר בבית המקדש הראשון והשני{{הערה|בפרטות: בבית המקדש הראשון הוא "אור ישר" הנמשך ע"י עבודת הצדיקים, ובבית המקדש השני "אור חוזר" הנמשך ע"י  בעלי התשובה.}}, ובפרט בקודש הקודשים – "מקום ארון אינו מן המידה". מצד אחד ישנה בקודש הקודשים הגבלה והתחלקות{{הערה|הבאה משם אלקים.}} של "עשרים אמה"{{הערה|וכן מזרח ומערב, צפון ודרום}}, אך מצד שני מתגלה ומורגש שם שמציאות המקום בטלה לאלוקות שלמעלה מגדרי מקום{{הערה|היינו, שם אלוקים אינו מעלים על שם הוי', ומורגש בנבראים שמקורם באלוקות.}}.
 
===כפי שבשם אלוקים מורגש שהוי' ואלוקים כולא חד===
באופן זה שם אלוקים אינו "פרט" בגילוי (המאפשר שאלוקות יתגלה גם במקום נמוך), אלא "צמצום כפשוטו" - מעלים ומסתיר. אלא שמצד גדרו גופא (גדר ההגבלה) הוא כלי לעצם האלוקות (שלמעלה משם הוי' ושם אלוקים).
זהו הגילוי שיהיה בבית המקדש השלישי, שאז יזדככו גדרי המקום והזמן עד שיורגש בהם עצם האלוקות '''מצד עצמם''' (ולא מצד האור המאיר בהם כפי שהיה בבית המקדש הראשון והשני), והביטוי המוחשי לזה יהיה בהתחלה ע"י שרוחות העולם לא רק שלא יפריעו אלא עוד זאת '''שהן מצידן''' יוציאו את בני ישראל מהגלות לגאולה{{הערה|כמו שכתוב "אומר לצפון תני", שה"צפון" מצד עצמו יוציא את בני ישראל מהגלות לגאולה, וכפי שמפרש המצוד"ד שם, שכך יהיה '''בכל''' הרוחות (אע"פ שבפירוש נאמר רק ברוח צפון).}}, ועד לשלימות בזה שתהיה בתחיית המתים{{הערה|שאז יהיה חיות הגוף (שמשם אלוקים) מאור הבלי גבול הסובב כל עלמין. היינו, שהגוף יהיה כלי לעצם האור הבלי גבול.}}.


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
{{קטגוריה:תורת החסידות}}
{{קטגוריה:מושגים בחסידות}}
1,598

עריכות

תפריט ניווט