1,299
עריכות
רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←הסתלקותו
| שורה 114: | שורה 114: | ||
בסוף [[חודש אדר]] חלה הרבי הרש"ב, וב[[מוצאי שבת]], אור ל[[ב' ניסן]] [[תר"פ]] בשעה ארבע לפנות בוקר, ניכר היה שאלו רגעיו האחרונים של אדמו"ר הרש"ב. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה, ואדמו"ר הריי"צ צעק בקול "טאטע! טאטע!" (אבא! אבא!), כך חזר הדבר מספר פעמים. בפעם האחרונה כשהפסיק לנשום ואדמו"ר הריי"צ "טאטע, טאטע!", פתח רבנו את עיניו, הביט עליו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות, ומיד נעצמו שוב. אדמו"ר הרש"ב יישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה{{הערה|לאחר זמן כתב אדמו"ר הריי"צ לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".}}. | בסוף [[חודש אדר]] חלה הרבי הרש"ב, וב[[מוצאי שבת]], אור ל[[ב' ניסן]] [[תר"פ]] בשעה ארבע לפנות בוקר, ניכר היה שאלו רגעיו האחרונים של אדמו"ר הרש"ב. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה, ואדמו"ר הריי"צ צעק בקול "טאטע! טאטע!" (אבא! אבא!), כך חזר הדבר מספר פעמים. בפעם האחרונה כשהפסיק לנשום ואדמו"ר הריי"צ "טאטע, טאטע!", פתח רבנו את עיניו, הביט עליו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות, ומיד נעצמו שוב. אדמו"ר הרש"ב יישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה{{הערה|לאחר זמן כתב אדמו"ר הריי"צ לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".}}. | ||
לאחר ההסתלקות, קראו גבאי ה[[חברא קדישא]] לאחדים מאנ"ש שילכו לבית הקברות לבחור מקום המתאים לקבורת רבינו. הלכו ר' [[משה דובער ריבקין]], ר' [[שמואל גוראריה]], ר' [[נתן גוראריה]], ר' [[צבי הירש גוראריה]], ר' [[זלמן הבלין]], ור"י לוין, והוחלט אשר יקברוהו ליד בית השמש. הרבי הריי"צ הגיע לשם ואישר את המקום{{הערה|אשכבתא דרבי}}. זקני ומכובדי אנ"ש ערכו את ה"טהרה", וסיפרו שעל פניו הטהורות של אדמו"ר הרש"ב היה כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו. ארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב היה עטוף, מלבד התכריכים, גם ב[[טלית]] השבת עמה התפלל בימיו האחרונים. | |||
[[אוהל אדמו"ר הרש"ב|אוהל אדמו"ר הרש"ב]] הוקם ב[[בית העלמין]] | כל יהודי רוסטוב השתתפו בהלוויה. לפני הקבורה, פנה [[הרבי הריי"צ]] אל הרב [[אברהם ברוך פבזנר]], הרב [[אליעזר קרסיק]] ואל עוד חסיד אחד ואמר כי הם [[בית דין]] מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים ב[[ליובאוויטש]]. | ||
[[אוהל אדמו"ר הרש"ב|אוהל אדמו"ר הרש"ב]] הוקם על קברו של אדמו"ר הרש"ב. | |||
===העברת האוהל=== | |||
בחורף שנת [[תרצ"ט]], תיכננו שלטונות [[רוסטוב]] להרוס את בית העלמין על מנת לבנות על מקומו בנינים חדשים. החסידים החליטו להעביר את האוהל אל בית-עלמין אחר ברחוב טקוצ'בא 155. הרבי הריי"צ אישר את ההעברה. הוראות איך להתנהג בפינוי העצמות הקדושים קיבלו מהרב [[לוי יצחק שניאורסון (אב אדמו"ר שליט"א)|לוי יצחק שניאורסון]] (אביו של [[הרבי]]). | |||
ההעברה בפועל בוצעה ב[[חודש אדר]] [[ת"ש]]. את ההעברה ביצעו מנין חסידים, וביניהם: ר' [[צמח קוטמן]], ר' [[מענדל קנטור]] (משרת בבית הרב), ר' [[משה וולף לאבאק]], ר' [[נחמן לוקשין]], ר' [[אברהם קצנלסון]], ר' [[יונה איידלקופ]], ור' [[חיים ישראל עפשטיין]]. | |||
על הציון בבית החיים החדש לא הוקמה מצבה. הסימן למקום מנוחת הרבי הרש"ב היה העץ שעמד למראשותיו של הרבי ותלולית עפר. על מנת שלא יקברו צמוד לרבי אנשים אחרים, ערמו החסידים עוד שש תלוליות עפר, כאילו קבורים גם שם אנשים. | |||
בשנת [[תשמ"ט]], בהסכמת [[הרבי]], הוקמה המצבה והגדר על ידי הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]]. | |||
לאחר ההסתלקות קיבל את הנשיאות בנו יחידו, [[אדמו"ר הריי"צ]]. | לאחר ההסתלקות קיבל את הנשיאות בנו יחידו, [[אדמו"ר הריי"צ]]. | ||