1,299
עריכות
רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←הסתלקותו
| שורה 112: | שורה 112: | ||
בחורף [[תר"פ]] כבשו הבולשביקים את רוסטוב, לאחר מלחמת אזרחים ארוכה שהשתוללה ברחבי האימפריה הרוסית שנפלה. בעקבות הסכנות בדרכים, ובעקבות הכיבוש, הצטמקה החצר והרבי ביקש שלא יגיעו אליו, והתפילות ואמירת המאמרים נערכו במניינים מצומצמים. | בחורף [[תר"פ]] כבשו הבולשביקים את רוסטוב, לאחר מלחמת אזרחים ארוכה שהשתוללה ברחבי האימפריה הרוסית שנפלה. בעקבות הסכנות בדרכים, ובעקבות הכיבוש, הצטמקה החצר והרבי ביקש שלא יגיעו אליו, והתפילות ואמירת המאמרים נערכו במניינים מצומצמים. | ||
בסוף [[חודש אדר]] חלה הרבי הרש"ב, וב[[מוצאי שבת]], אור ל[[ב' ניסן]] [[תר"פ]] לפנות בוקר, | בסוף [[חודש אדר]] חלה הרבי הרש"ב, וב[[מוצאי שבת]], אור ל[[ב' ניסן]] [[תר"פ]] בשעה ארבע לפנות בוקר, ניכר היה שאלו רגעיו האחרונים של אדמו"ר הרש"ב. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה, ואדמו"ר הריי"צ צעק בקול "טאטע! טאטע!" (אבא! אבא!), כך חזר הדבר מספר פעמים. בפעם האחרונה כשהפסיק לנשום ואדמו"ר הריי"צ "טאטע, טאטע!", פתח רבנו את עיניו, הביט עליו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות, ומיד נעצמו שוב. אדמו"ר הרש"ב יישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה{{הערה|לאחר זמן כתב אדמו"ר הריי"צ לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".}}. | ||
[[אוהל אדמו"ר הרש"ב|אוהל אדמו"ר הרש"ב]] הוקם ב[[בית העלמין]] היהודי ברוסטוב, ובשנת [[תרצ"ט]], | כל יהודי רוסטוב השתתפו בהלוויה. | ||
[[אוהל אדמו"ר הרש"ב|אוהל אדמו"ר הרש"ב]] הוקם ב[[בית העלמין]] היהודי ברוסטוב, ובשנת [[תרצ"ט]], כאשר [[השלטון הקומוניסטי]] התכונן להחריב את בית העלמין - הועבר הציון לבית עלמין אחר. | |||
לאחר ההסתלקות קיבל את הנשיאות בנו יחידו, [[אדמו"ר הריי"צ]]. | לאחר ההסתלקות קיבל את הנשיאות בנו יחידו, [[אדמו"ר הריי"צ]]. | ||