|
|
| שורה 12: |
שורה 12: |
|
| |
|
| המרירות מאופיינת כקטנות וצמצום בעבודת ה' בשונה מה[[התבוננות]] בגדולת ה' המאופיינת כגדלות והרחבה{{הערה|מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ס"ע קסג ואילך, הובא גם ב[https://drive.google.com/file/d/1_x6ZbcIAQCSNLqpiqXzy6NtBGiU6GbPj/view מאמר הרבי מש"פ מקץ מבה"ח טבת ד' דחנוכה תשכ"ד.]}}. | | המרירות מאופיינת כקטנות וצמצום בעבודת ה' בשונה מה[[התבוננות]] בגדולת ה' המאופיינת כגדלות והרחבה{{הערה|מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ס"ע קסג ואילך, הובא גם ב[https://drive.google.com/file/d/1_x6ZbcIAQCSNLqpiqXzy6NtBGiU6GbPj/view מאמר הרבי מש"פ מקץ מבה"ח טבת ד' דחנוכה תשכ"ד.]}}. |
|
| |
| == ציטוטים מרבותינו נשיאנו ==
| |
|
| |
| "...שע"י המרירות והביטושים בבחי' ונפשי כעפר לכל תהי' ולב נשבר תתעלה הנפש ותתנשא ברעש גדול ובאהבה עזה כו', ומחמת זה נמשך גילוי אוא"ס ב"ה ממש, וז"ש וירם קרן לעמו שהרים ונשא אותם עד אא"ס ב"ה ממש למטה כמו למעלה, ותהי השמחה גדולה לאלקים ישמח ישראל בעושיו, וכמאמר ותתן לנו ה' אלקינו כלומר שנתן לנו א"ע כביכול {{הערה|מאמרי אדה"ז - תקע"ב , מאמר ד"ה 'האזינו השמים', דף ח.}}".
| |
| <small>(אדמו"ר הזקן).</small>
| |
|
| |
| הרבי האמצעי כותב{{הערה|שער התשובה, הוצאת 'סדרת המעיינות', עמ' 82, אות ב.}}: "שלום שלום לרחוק ולקרוב", שרחוק נעשה קרוב. ואיך נעשה קרוב? ע"י "קרוב ה' לנשברי לב כו...". נשברי לב, אלו הבעלי תשובה "שלבבם נשבר לחלקים קטנים, במרירות עצומה והכנעה גדולה. ורוח נשברה זו, כזבח וכקורבן הוא ממש." וזו תשובה תתאה (המרירות), הגורמת לתשובה עילאה (שמחה). כי רק לאחר ההעבודה מתוך מרירות, נעשה ה' קרוב אליו ואז, שה' קרוב אליו, יכול לעבוד ה' בשמחה. ומביא שני סוגי בכיה – מתוך מרירות ומתוך שמחה (המובאת באות ג שם), כשהבכי מתוך מרירות, מתחלק לשניים – א. ישר כשעולה במחשבתו מצבו הרוחני, בוכה במר נפשו, כעני שנזכר במצבו, שזהו בכיה אמיתית וז"ל "שזהו אמיתיות הכנעת הלב והשפלת עצמו" ב. כשעולה במחשבתו מצבו הרוחני, מתבונן על ריחוקו מאלוקות כתוצאה מחטאיו, ורק לאחר התבוננות זו, בוכה. וזהו בכיה פנימי יותר. (על חשיבות המרירות, כותב בשער התפילה דף סד, עמ' 127).
| |
|
| |
| "... והנה ע"י אתעדל"ת במרירות צעקה זו גורם אתעדל"ע עד יערה רוח ממרום להיות נגלה כבוד הוי' וראו כל בשר עין בעין וגו' כמ"ש במ"א כשם שמלמעלמ"ט כולא קמי' כלא חשיב כך ממטלמ"ע יראו לעיני כל בשר כמו למעלה וזה בחי' אהרן אותיות נראה...{{הערה|אור התורה, במדבר - כרך ב , הוספות - פרשת בהעלותך, כט.}}" <small>(הרבי הצ"צ).</small>
| |
|
| |
| "...אך הענין הוא מפני שבבחי' מרירות מעורר המשכת ר"ר, כי בחי' רחמים אינו שייך כ"א על מי שהוא במדרגה התחתונה ואין טוב לו, אבל על מי שהוא במדריגה העליונה ואינו חסר לו כלל לא שייך עליו רחמנות כלל, ולעורר בחי' רחמים הוא ע"י שיתבונן איך שהבריאה הוא יש מאין מבחי' שם והארה בעלמא וכ"ש כשנמשך אחר תאוות גשמיות שמתרחק מאד מאור פניו ית', וע"י מרירות זו מעורר ר"ר על נפשו כו', וכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי שע"י בחי' רחמים אביא אתכם אלי (ונמצא כי ג' דברים פסח מצה ומרור, פסח הוא בחי' הדילוג בחי' המשכת מלכותך לבחי' מצה הוא ביטול היש ע"י המרור קו האמצעי בחי' רחמים){{הערה|תורת שמואל - תרכ"ט, מאמר ד"ה 'מצה זו כו' , דף קמב.}}". <small>
| |
| (הרבי המהר"ש).</small>
| |
|
| |
| "...כאשר מתמרמר מאד בנפשו על החטא ועוון וצר לו מאד מזה ונעשה אצלו הסכם חזק מאד בלבו לסור מדרכי הרע ולעזוב כל דרכי רשע כמ"ש יעזוב רשע דרכו כו', ונק' עזיבת החטא בפו"מ לשנות דרכיו הקודמים מההיפך אל ההיפך כו', דכאשר מרירות נפשו הוא באמת שמתחרט על העבר אז הקבלה וההסכם הוא אמיתי ומשנה דרכו לגמרי כו'. וכמו"כ התשו' על התגברו' החומריו' בכלל גם בדברים המותרי' כו', והיינו לא על חטא ועון בפו"מ ר"ל רק על החומריו' מה שנמשך מאד אחר טבע נפשו הבהמיו' ואינו יכול ליפרד מזה כו', שזהו מצד התקשרות נפשו שמקושר מאד בענינים החומריים אינו יכול ליפרד מהם (ער קען זעך ניט א(זאגין דערפון), וע"י המרירו' ע"ז ה"ה פועל ישועות בנפשו שלא תהי' מקושרת בענינים החומרים ולא תומשך אחר הטבע וישנה דרכו בזה כו'{{הערה|המשך תער"ב - חלק ראשון, שבת תשובה תער"ג, דף קמו.}}"... <small>(הרבי הרש"ב).</small>
| |
|
| |
| "והנה ראשית העבודה בקירוב האדם לאלוקות, הוא עניין הסמיכה... והתחלה זו היא בק"ש שעהמ"ט, דאז עושה האדם חשבון צדק בנפשו מכל אשר עבר עליו במשך היום... (ע"כ ש) הוא מרוחק מאלוקות בתכלית הריחוק, ויתמרמר בנפשו ע"ז, ובכה יבכה במר נפשו, לכבס בדמעותיו את אשר פגם כו', ובזה הרי נכנע הנה"ב שבו ומתחיל להאיר אור אלוקי בנפשו. ואח"כ בתפילה (בעבודה בשמחה)פועל הכפייה בהנפש הבהמית {{הערה|ספר המאמרים קונטרסים חלק א' עמוד 378.}}".
| |
|
| |
| וכן כותב הרבי הריי"צ{{הערה|ליקוטי דיבורים (מתורגם ללה"ק) ג-ד, ליקוט כח, עמ' 699.}} במכתב בשנת תש"ט: " ...הדעה אשר כל היגיעה בעבודה שבלב היא לבכות, עס זאל זיך גיסן און פליסן, הרי זה חידושה של עבודת החסידות לבכות בתפילה, וכל המרבה לבכות הוא בעל מדרגה גבוהה ולכן צריכים להרבות בזה. וכדי שאכן יבכו בתפילה בהתמרמרות ענוגה זקוקים להכנה אמתית. וההכנה האמיתית היא, לומר תהילים לפני התפילה, פעם או פעמיים, ואז להתפלל בבכיות. הנה בכללות סדר העבודה כזו להרבות בדמע, ובכדי להיות בטוח אשר הדמעות יבוא מעומקא דליבא צריכים להרבות באמירת תהילים, הנה בוודאי לא רק צריכים אלא מוכרחים אבל גם זה צריך להיות בהגבלה". <small>(הרבי הריי"צ).</small>
| |
|
| |
|
| |
| "..והיינו שההתבוננות במעמדו ומצבו, תביא לידי תוספת התגברות בעבודה. וכמבואר בכ"מ[ פרק לא בתניא.], שדווקא ע"י המרירות, נעשית השמחה אח"כ גדולה יותר... וכן הוא גם בעבודה, שבשעה שעושה חשבון ע"ד מעמדו ומצבו, ונעשה (אז) בגודל המרירות מזה – הרי מרירות זו, (על) מעמדו ומצבו, צריך להביא לידי התעוררות ותוספת כוח. שע"י זה "ידלג" (ער זאל ארויסשפרינגען), ממצבו בהיותו "למטה מטה עד אין תכלית" והתקשר עם "למעלה מעלה עד אין קץ{{הערה|תורת מנחם כרך יא, עמ' 227.}}".
| |
|
| |
| "... וענין יריית החץ ע"י הקשת הוא באופן שכל מה שמושכים את יתר הקשת למטה יותר אזי תגדל יותר מרוצת החץ לפגוע באויב הרחוק ביותר. ודוגמתו בעבודה הרוחנית, שככל שיגדל אצלו ענין המיצר, ע"י ההוספה והריבוי בהתבוננות שמביאה לידי מרירות כו', יוכל להגיע בריחוק ובעומק יותר לבער אפילו דקות הרע. והיינו, שככל שיתוסף בענין המיצר, יגיע לתשובה שלימה יותר ועד לתשובה עילאה בתכלית. וזהו כללות הענין בעבודת האדם, שדוקא מן המיצר באים למרחב האמיתי ועד למרחב העצמי{{הערה|תורת מנחם, כרך ל' - תשכ"א חלק שני, פורים ה'תשכ"א עמ' 128.}}". <small>(הרבי).</small>
| |
|
| |
|
| == עבודה מתוך שמחה == | | == עבודה מתוך שמחה == |