50
עריכות
משתמש:לענ"ד לוי מאן/סעודת לויתן: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
לענ"ד לוי מאן (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
לענ"ד לוי מאן (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
|+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא "סעודת הלווייתן" שם זה מוזכר בזוהר (ח"א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה"ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח"ב) | |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא "סעודת הלווייתן" שם זה מוזכר בזוהר (ח"א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה"ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח"ב) | ||
|- | |- | ||
! הייעוד !! במדרשי חז"ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע"פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה | ! הייעוד !! במדרשי חז"ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע"פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל"ט, ועפ"ז מובן גם באופן הפוך.}}) | ||
|- | |- | ||
| עניינה של הסעודה || "אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא"{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ"י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ"ב}} || "מאכלי" הסעודה יש להם כמה מעלות וע"י "אכילתם" יקבלו בנ"י יותר שלימות{{הערה|מהר"ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו"ש גשמי וז"ל - "מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות".}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד"ה לכל תכלה בהמשך יו"ט שר"ה (סה"מ תרנ"ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש"לע"ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג"כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ"ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז"ל העוה"ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ"ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב"ם והרמב"ן ונתקבל דעת הרמב"ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ"ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה", ומסיים שם (ע' קז) "משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי".}}{{הערה|המשך תרס"ו מאמר יב' ד"ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- "אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה"ב דהנה בגמ' ברכות די"ז ע"א אי' עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד"ר ויקרא פי"ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ"כ) עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע"ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'" ומבאר שבעוה"ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד"ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - "ועפ"ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה"ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה"ב אין בו אכו"ש הו"ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו"ש שאינו בא במורגש כלל"}}{{הערה|ד"ה ונגלה כבוד ה' תרח"צ פ"ב-ד (ע' ריא ואילך) - "בעוה"ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה"ב שבא אחר עוה"ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ"מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה"ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה"ז העוה"ב, דעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה"ב אבל מדרגה הב' דעוה"ב היא עוה"ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה"ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'"}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה"ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) "וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה"ב הה"ד (ויקרא ז) "וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו" בשביל שתאכלו ממנו לע"ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "זאת החיה אשר תאכלו"}} | | עניינה של הסעודה || "אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא"{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ"י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ"ב}} || "מאכלי" הסעודה יש להם כמה מעלות וע"י "אכילתם" יקבלו בנ"י יותר שלימות{{הערה|מהר"ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו"ש גשמי וז"ל - "מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות".}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד"ה לכל תכלה בהמשך יו"ט שר"ה (סה"מ תרנ"ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש"לע"ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג"כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ"ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז"ל העוה"ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ"ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב"ם והרמב"ן ונתקבל דעת הרמב"ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ"ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה", ומסיים שם (ע' קז) "משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי".}}{{הערה|המשך תרס"ו מאמר יב' ד"ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- "אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה"ב דהנה בגמ' ברכות די"ז ע"א אי' עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד"ר ויקרא פי"ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ"כ) עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע"ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'" ומבאר שבעוה"ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד"ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - "ועפ"ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה"ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה"ב אין בו אכו"ש הו"ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו"ש שאינו בא במורגש כלל"}}{{הערה|ד"ה ונגלה כבוד ה' תרח"צ פ"ב-ד (ע' ריא ואילך) - "בעוה"ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה"ב שבא אחר עוה"ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ"מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה"ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה"ז העוה"ב, דעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה"ב אבל מדרגה הב' דעוה"ב היא עוה"ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה"ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'"}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה"ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) "וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה"ב הה"ד (ויקרא ז) "וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו" בשביל שתאכלו ממנו לע"ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "זאת החיה אשר תאכלו"}} | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
|- | |- | ||
| גשמי או רוחני || "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו"{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח"ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: "...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה". מדוע - "לחם לא אכל ומים לא שתה"? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. "...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז"ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב"ה ויבטל את ממשלתן" עכ"ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: "...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב"ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב"ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא".}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז"ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מדבריו בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח"ב פמ"א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: "...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי".}}. || לרמב"ם{{הערה|הל' תשובה פ"ח ה"ב וה"ד "העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא".}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג"כ כי הרי כתב הרמב"ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז"ל "ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן" עכ"ל ובזה מתורצת גם השגת הראב"ד על הרמב"ם שם.}} (ומהר"ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) "....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא "...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה". ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר"ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז"ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו"ר פכ"ה) המתארים את הסעודה "...וכביכול הקב"ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב"ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב"ה שהוא יצווה לברך והקב"ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד..." ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב"ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו"ד פ"ב, הרשב"א בבבא בחרא, הרמב"ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב"ן בספרו מאמר השכל הראב"ע לדניאל יב ב ראב"ד להל' תשובה פ"ח ה"ד עבודת הקודש ח"ב פמ"א חדא"ג מהרש"א בבבא כחרא לקוטי תורה ר"פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב"ד על הרמב"ם ה"ב - "א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי"ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ"א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל". וה"ד - "א"א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה".}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז"ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז"ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ"ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע"כ נאמץ שיהיו בני העה"ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה"ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז"ל א הקב"ה משביעם מזיו שכינתו לעה"ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה"ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו"ש{{הערה|בראב"ד שם וז"ל: "אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב", ובלחם משנה על הרמב"ם דלעיל: "רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה"ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה"ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב"ד סובר דעוה"ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר"ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי".}} והרמב"ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. | | גשמי או רוחני || "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו"{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח"ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: "...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה". מדוע - "לחם לא אכל ומים לא שתה"? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. "...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז"ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב"ה ויבטל את ממשלתן" עכ"ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: "...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב"ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב"ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא".}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז"ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מדבריו בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח"ב פמ"א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: "...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי".}}. || לרמב"ם{{הערה|הל' תשובה פ"ח ה"ב וה"ד "העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא".}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג"כ כי הרי כתב הרמב"ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז"ל "ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן" עכ"ל ובזה מתורצת גם השגת הראב"ד על הרמב"ם שם.}} (ומהר"ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) "....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא "...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה". ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר"ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז"ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו"ר פכ"ה) המתארים את הסעודה "...וכביכול הקב"ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב"ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב"ה שהוא יצווה לברך והקב"ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד..." ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב"ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו"ד פ"ב, הרשב"א בבבא בחרא, הרמב"ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב"ן בספרו מאמר השכל הראב"ע לדניאל יב ב ראב"ד להל' תשובה פ"ח ה"ד עבודת הקודש ח"ב פמ"א חדא"ג מהרש"א בבבא כחרא לקוטי תורה ר"פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב"ד על הרמב"ם ה"ב - "א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי"ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ"א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל". וה"ד - "א"א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה".}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז"ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז"ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ"ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע"כ נאמץ שיהיו בני העה"ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה"ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז"ל א הקב"ה משביעם מזיו שכינתו לעה"ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה"ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו"ש{{הערה|בראב"ד שם וז"ל: "אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב", ובלחם משנה על הרמב"ם דלעיל: "רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה"ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה"ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב"ד סובר דעוה"ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר"ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי".}} והרמב"ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. | ||
וראה לקו"ת ד"ה ששת ימים הב' ס"ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה כו' ולפ"ד הרמב"ם ז"ל קאי על עולם הנשמות והרמב"ן ז"ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א"כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו" וראה הסיום בלקו"ת שם אלא מסיק הרמב"ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ"כ אין בו לא אכילה כו"' וראה גם ביאור לד"ה שובה ישראל הא' ס"א (דרושי שיר השירים (סה ד)): "דודאי אין ר"ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא"כ מאי קמ"ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג"כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה"ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה"ב אינו ר"ל ג"ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)", וממשיך לבאר (שם סו א) "שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'", וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל"כ מאי קמ"ל "אין בו אכו"ש", אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל"ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו"ת (צו יג ב ואילך) "איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא"ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ"ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע"י שבה"כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע"י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'". | וראה לקו"ת ד"ה ששת ימים הב' ס"ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה כו' ולפ"ד הרמב"ם ז"ל קאי על עולם הנשמות והרמב"ן ז"ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א"כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו" וראה הסיום בלקו"ת שם אלא מסיק הרמב"ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ"כ אין בו לא אכילה כו"' וראה גם ביאור לד"ה שובה ישראל הא' ס"א (דרושי שיר השירים (סה ד)): "דודאי אין ר"ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא"כ מאי קמ"ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג"כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה"ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה"ב אינו ר"ל ג"ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)", וממשיך לבאר (שם סו א) "שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'", וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל"כ מאי קמ"ל "אין בו אכו"ש", אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל"ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו"ת (צו יג ב ואילך) "איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא"ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ"ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע"י שבה"כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע"י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'".{{הערה|ד"ה ונגלה כבוד ה' תרח"צ פ"ב-ד (ע' ריא ואילך) - "בעוה"ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה"ב שבא אחר עוה"ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ"מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה"ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה"ז העוה"ב, דעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה"ב אבל מדרגה הב' דעוה"ב היא עוה"ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה"ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'"}}}}ו(בימה"מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער"ב ח"ב (ע' א,נח): "והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה | ||
מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש | |||
הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר. וזהו והללתם כו' אשר עשה עמכם להפליא כי לעת יד אחר כל הבירורים והעליות שיתעלו כל הדברים התחתונים ע''י הנשמות דעתה, והנשמות דעתה ע''י הנשמות שיתגלו לעתיד אז יהיה א''ח עט''ב בבחי' אור חוזר ממטה למעלה כתר מל' שיהי' מל' בבחי' כתר נעוץ סופן כו' ויהיו כל ההשפעות ע''י בחי' מל' וכמ''ש והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני כו'. (ועמ''ש סד''ה קול דודי כו' בענין האבות והאמהות) ויהיה אז בבחי' פלא. וזהו אשר עשה עמכם להפליא היינו שסוף מעשה יהיה תחלה בבחי' פלא כתר מל'. ובזה יובן מ''ש אח''כ ולא יבושו עמי. כי הנה אנו אומרים מהרה ישמע כו' קול כלה קול הוא המשכה והשפעה. והנה עתה כתיב הקל קול יעקב מבחי' דכר נמשך ההשפעה בנוק' אבל הכלה אין לה בחי' קול כי המל' הוא רק בחינת מקבל, ולכך החתן אומר הרי את מקודשת והכלה שותקת כי אין לה קול כו' וכמ''ש* מזה סד''ה ויגש אליו יהודה גבי מהרה ישמע כו' ע''ש. אבל לעתיד שתתעלה המל' אחר כל הבירורים להיות א''ח עט''ב ולהיות בבחי' או''ח כתר מל' ותהיה היא המשפיע אז נאמר קול כלה, ולזאת ולא יבושו עמי, כי עכשיו הוא כמ''ש במשנה ספ''ז דפסחים והכלה הופכת פניה ואוכלת, ע''ד מה | |||
דאיתא בירושלמי פ''ק דערלה סימנא דאכיל מן חבריה בהית (פי' מתבייש) מסתכלא ביה, וכיון שעכשיו הכלה שהיא המל' היא רק בחי' מקבל לכן הופכת פניה ואוכלת וזהו ענין הבושה בהית מסתכלא ביה. אבל לעתיד ולא יבושו עמי כי אחר הבירור והעלייה תהיה היא עט''ב ואז תהיה היא בבחי' משפיע וא''כ ממילא ולא יבושו כו'. וזהו ענין כפל הברכה שמלבד שיתעלו כ''כ להיות ואכלתם אכול כנ''ל עוד זאת גם כי ולא יבושו לפי שתהיה א''ח עט''ב ובחי' משפיע, ועיין בגמרא פ''ק דמ''ק ד''ט ע''ב ברכך ברכתא כו' וכ''ה במדרש תנחומא ס''פ בראשית ועיין בתד''א ח''א פ''כ ובמדרש רבה פ' דברים דרפ''ז א' אבל הכוכבים כו'. וזהו שארז''ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש (ועמ''ש עוד בד''ה ואשה כי תדור בפי' ולא יתבוששו*. והנה בתד''א שם איתא בענין אשר עשה עמכם להפליא מאי להפליא בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים בגיהנם. נראה דפירוש להפליא ג''כ מלשון לפלא נדר בפ' אמור כ''ב כ''א דפרש''י להפריש וכן כי יפליא לנדור נדר נזיר ובגמרא ספ''ז דעירובין דפ''ב ע''א בענין לא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיהא נדרו מפורש כו' ועם היות כי ענין מפורש הוא לשון ביאור אך הוא ג''כ לשון פירוד והבדל כמו בתוך צאנו נפרשות (ביחזקאל ל''ד י''ב). וכוונת התד''א היינו שעם היות שיהיה הגילוי מבחי' פלא עליון דקמיה כחשכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו. ורבו פשעיך כו'. עכ''ז יומשך משם ג''כ להפריש בין מעשיהם של צדיקים כו' והוא ע''ד מ''ש ברבות בראשית ספ''ב ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ כו' כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים הוא חפץ דלכאורה אין לזה פירוש איך שייך לומר אבל איני יודע באיזה מהן חפץ מהו הספק. אלא הענין ע''ד הנ''ל משום דקמיה כולא כלא חשיבי וכחשכה כאורה. ועמ''ש מזה בד''ה ויאבק איש ובד''ה בשלח פרעה. אלא שאעפ''כ צמצם א''ע כביכול להיות חפץ במעשיהן של צדיקים דוקא וזהו אשר עשה עמכם להפליא. והוא הפלא ופלא להיות מפליא ומפריש כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כי עמך מקור חיים. ולקמן סד''ה מצה זו כו' וגם פי' בתד''א שם ולא יבושו כו' כדי שיהא לכם שכר משלכם כו' דהיינו שלא יאכלו נהמא דכסופא): ב ומכ''ז יובן ג''כ המדרש רבה פ' צו פרשה ח' ע''פ זה קרבן אהרן כו' ביום המשח אותו זה שאמר הכתוב (שופטים סימן י''ד) ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל כו' והיה שמשון תמיה בלבו ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל, כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן ואיזהו זה קרבן אהרן כו', ולפי פשוטו אינו מובן כלל מהו ענין התמיה. אך הענין כידוע מענין ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם שהוא אכילת כהנים שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואחת אכילת מזבח, והנה אכילה זו הוא ענין בירור דשם מ''ה המברר ב''ן, והנה אכילת* מזבח זהו ענין ארי אוכל פני ארי' דאכיל קרבנין ועיין בזהר בראשית ד''ו ע''ב מענין זה. אך הוא בחיצוניות העולמות אשה ריח ניחוח בבי''ע, אבל בחי' אדם דכליל כולא אינו אוכל אלא באכילת אדם התחתון אתם קרויים אדם נעשה אדם בצלמנו כו'. וזהו ענין שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים נמצא אהרן הוא המברר והמעלה הניצוצים דשם ב''ן וכן בחי' ארי' דאכיל קרבנין הוא המברר כו' כי נפש הבהמה נלקחה משמרי האופנים שלא הובררו* ולכן בירור שלה הוא ע''י פני אריה שבמרכבה שהיא למעלה אפילו מבחינת האופנים עצמן כו'. (ועמ''ש בד''ה זאת חנוכת המזבח וסד''ה ואהי' אצלו אמון גבי תבל ארצו ובד''ה ואריה כבקר יאכל תבן ועי' בזהר פ' צו דל''ב ע''ב ודל''ג ע''א). והנה מבואר במ''א שמה שהוא בחי' מברר בודאי שהוא | |||
עצמו כבר נתברר בתכלית דהרי לא יכול לברר ולהעלות זולתו אם הוא עצמו עדיין לא נתברר. ועמ''ש מזה בביאור ע''פ מי מנה עפר יעקב וכענין מ''ש בספרי ס''פ עקב סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש חוץ לארץ, וכמ''ש במ''א דלכך אסור לאכול קודם התפלה לפי שהאכילה הוא ענין בירור הנצוצים שבמאכל ולהעלות המאכל ולכן פתח במזבח וסיים בשולחן כו' כמ''ש במ''א, ואיך יעלה המאכל והוא עצמו עדיין מקושר למטה כ''א ע''י התפלה שעת צלותא שעת קרבא והוא המשכת אלקות בנפש ע''י ח''י ברכאן בא''י כו' אז אח''כ דוקא יוכל לאכול ולהעלות המאכל ג''כ. עיין מענין זה בד''ה כה תברכו את בני ישראל ובד''ה קדש ישראל, וא''כ כיון דבחי' פני אריה אכיל קרבנין עכצ''ל שהוא עצמו כבר נתברר, ועד''ז אהרן אוכל כל הקרבנות שאכילתו גורם וממשיך אכילת אדם העליון שעל הכסא שלמעלה גם מבחי' פני אריה שבמרכבה כו'. ועמ''ש ע''פ בהעלותך את הנרות בענין אהרן אותיות נראה. וזהו כענין אריה אותיות ראיה אלא שאהרן הוא בבחי' גבוה יותר כנ''ל. ועוד נת' ענין אהרן שהוא בחי' א' ה''ר ן' עיין מזה ע''פ נשא את ראש בני גרשון. ומכ''ז מובן איך בחי' אהרן הוא מרכבה לבחי' עליונות מאד שכבר נתבררו בתכלית הבירור ולכן נאמר עליו ונחנו מ''ה שהוא ג''כ מבחי' מ''ה כמו משה, וכתיב ואהרן מה הוא, וא''כ גדלה התמיה איך עכשיו יצא ממנו קרבן דהיינו שנעשה בחי' מתברר כי ענין הבאת הקרבן הוא הוראה שהמביא הקרבן הוא צריך בירור והעלאה וע''י הקרבן הוא מתברר ומתעלה כו'. וא''כ אהרן שהוא אוכל כל הקרבנות והוא המעלה את כולם איך יתכן שיהיה הוא עצמו עדיין צריך בירור והעלאה. וזהו כוונת המדרש דלכאורה הוא תמיה גדולה. אלא שהענין הוא ע''ד הנ''ל דואכלתם אכול כי מה שעתה הוא בחי' נשמות גבוהות מאד וכבר נתקנו ונתבררו בתכלית עד שהם בחי' מבררים ומעלים הניצוצות כו', עכ''ז לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד מבחי' סוכ''ע נקראו בשם בהמות עד שצריכין העלאה. וזהו ממש ענין מהאוכל יצא מאכל שמה שהיה בחי' אוכל ומברר ומתקן זולתו, עכשיו יצא ממנו מאכל שירדו בבחי' מאכלים הגשמיים דלויתן ושור הבר והיינו שעי''ז יתעלו יותר כו'. ועד''ז הוא ענין החידה דשמשון. כי הנה ארז''ל פ''ק דסוטה דף י' א''ר יוחנן שמשון על שמו של הקב''ה נק' שנאמר כי שמש ומגן הוי' אלקים אשר שם הוי' הוא בחי' שמש שלמעלה מבחינת שם אלקים שהוא בחי' מגן ונרתק להסתיר גילוי שם הוי' והמלאכים דבי''ע מקבלים ע''י המגן והנרתק כו'. ולכן הנה גם בחי' אריה דאכיל קרבנין שהוא בחי' או כל ומעלה כו' יצא ממנו מאכל לגבי שם הויה שהוא בחי' שמש כי תכלית תשוקת המלאכים הוא לאשתאבא בגופא דמלכא וכמ''ש במ''א ע''פ אני ישנה ולבי ער שע''ז נאמר אכלתי יערי עם דבשי. וזהו ענין כי מגוית האריה רדה הדבש ועמ''ש* בד''ה והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. והנה עד''ז הוא ענין זה קרבן אהרן כו' ביום המשח אותו כו' כי עם היותו בחי' אהרן שהוא בחי' מ''ה דהיינו שכבר הוא מבורר בתכלית עד שראוי לברר ולהעלות כל הקרבנות, עכ''ז יצא ממנו קרבן שנעשה בחי' מתברר והיינו ביום המשח אותו והיינו לפי שהמשכת שמן משחת קדש הוא ממקום גבוה מאד דהיינו שהוא מושח את הקדש אשר קדש הוא חכמה דאצילות וא''כ השמן הוא למעלה מהחכמה דאצילות כו' וע' בזח''ג פ' אמור דפ''ח סע''ב וכמ''ש במ''א ע''פ בהעלותך את הנרות וע''פ זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו כו' ע''ש, ולכן כדי להיו' נמשך גילוי זה מבחי'* דשמן משחת קדש בבחי' אהרן הוצרך להביא קרבן שנעשה בבחי' מתברר כי יש כמה מדרגות בבחי' הביטול כי הביטול הוא מבחי' חכמה כ''ח מ''ה ויש חכמה תתאה וח''ע כו' ועוד מדרגות אין קץ, ואהרן* א' ה''ר כו', ולגבי | |||
שמן משחת קדש שהוא חכמה עילאה ולמעלה מהחכמה נעשה בחינת מתברר עד שעי''ז* נמשך בו מבחי' שמן משחת קדש. וז''ש ביום המשח אותו, דלכאורה הל''ל מיום המשח אותו מאחר שנאמר אח''כ מנחה תמיד שמיום שנמשח מביא קרבן זה בכל יום עד עולם וא''כ מהו ביום המשח, אלא דר''ל כדי שעי''ז יהי' גם בכל יום ויום עד עולם גילוי בחינת ומדרגת יום המשח אותו כי יום הוא לשון הארה וגילוי כמ''ש ויקרא אלקים לאור יום, וכנודע מענין היום יום אחד לעומר היום שני ימים כו' כמ''ש במ''א וזהו ג''כ חדש ימינו כמ''ש סד''ה כי ביום הזה יכפר ע''ש. ועד''ז מבואר בזהר באדרא קל''ד ב' שיש ימי עולם וימי קדם. וזהו ענין ביום המשח אותו. ועד''ז נאמר ג''כ בקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו והלא לא היה ביום המשח אותו רק קרבן נחשון ואיך נאמר על קרבנות של כל הנשיאים ביום המשח, אלא לפי שבחי' ומדרגת הקרבן שהביאו בכבוד קערות ומזרקי כסף כו' וקטרת כו' היה ממשיך גם בכל יום שאח''כ מבחינת ביום המשח אותו כמו בקרבן נחשון שהי' בפו''מ ביום המשח אותו כך המשיכו גם כל הנשיאים כל אחד ואחד ביומו מבחי' יום המשח אותו. ועד''ז נאמר ג''כ בקרבן אהרן מנחה תמיד דהיינו עד עולם. ואעפ''כ הוא בחי' ביום המשח אותו שהוא המשכת בחי' כשמן הטוב היורד על הראש כו'. ולהיות גילוי והמשכה זו נעשה* בבחי' מתברר לגבי המשכת הביטול דח''ע ממש שלמעלה מבחי' אהרן עצמו. וזהו שמסיים המדרש ואיזה זה קרבן אהרן כו' כי בקרבנות שלפניו ולאחריו כתיב זאת תורת העולה כו' וזאת תורת המנחה כו' וזאת תורת האשם כו' רק בקרבן אהרן כתיב זה, והיינו כי זאת היא בחי' נוק' שם ב''ן המתברר. אבל זה הוא בחי' דכר והוא בחינת אהרן ששרשו משם מ''ה כנ''ל, ועכ''ז כדי להיות בחי' ביום המשח אותו כו' שהוא המשכה עליונה ממדרגה מאד נעלה ולכן עם היותו בחינת זה יצא ממנו קרבן כו' והוא בחי' קרבן גבוה יותר כו' (ועיין בזהר ר''פ ויצא דקמ''ח ב' ע''פ וחסידיך ירננו ובפ' צו דל''א א'*). ועמ''ש סד''ה בעצם היום הזה נמול. ובד''ה בחדש השלישי כו' ביום הזה באו כו' ועיין בזח''ג עקב דרע''א סע''ב גבי וקרא זה אל זה ואמר כו' ועמ''ש ע''פ קול דודי הנה זה בא מדלג כו'. וכמ''ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' זה הוי' כו' עמ''ש ע''ז הרמ''ז פ' תולדות דקל''ה ועיין במנחות דנ''ג יבא זה כו': ביאור מעט על פסוק ואכלתם אכול כו'. להבין איך נוני ימא שהם הנשמות שנמשכו מיחוד או''א דאצילות איך יחשבו לבחי' בהמות נגד נשמות החדשות דלעתיד. והענין כמבואר במ''א בביאור ע''פ ואלה המשפטים בענין פי' וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה. בהמה בגימטריא ב''ן נשמות דבריאה. אדם מ''ה נשמות דאצילות. כי אצילות הוא בחי' אדם אדמה לעליון שאינו רק מהעלם אל הגילוי אצילות הוא מלשון ויאצל כו' משא''כ בבריאה התחדשות יש מאין. (ועיין מ''ש בביאור ע''פ יביאו לבוש מלכות בד''ה להבין ההפרש היינו בבחי' הקו והחוט כו' והיא ראשית הגילוי בחכמה כו' ע''ש). והנה באצילות עצמו יש ג''כ ד' בחי' אבי''ע כמבואר לקמן בביאור ע''פ מי מנה כו' רובע ישראל והיינו בחי' נר''נ דאצילות הם בי''ע דאצילות. ועמ''ש בביאור ע''פ ועתה יגדל נא והם בינה ז''א ומל' וחיה יחידה נק' אצילות שבאצילות ועיין בע''ח שמ''א פ''ז ובהרמ''ז ר''פ קרח בדף קע''ו ע''ב ד''ה חסר יו''ד והנה איתא בגלגולים פי''ט שאדה''ר קודם החטא היה לו נשמה לנשמה מאצילות כו' וע''ש פרק א' והיינו בחי' אצילות שבאצילות וזהו ענין אדם בארח אצילות דלעילא הנזכר בזח''ב ר''פ משפטים דצ''ד סע''ב זכה יתיר יהבין ליה הוי' בשלימו כו' דאיהו אדם בארח אצילות | |||
דלעילא וכו' ועליה אתמר ורדו בדגת הים כו' וכן איתא עוד ברע''מ בהשמטות שבזהר סוף חלק א' סי' נ' גבי משה מ''ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו בדגת הים ובעוף השמים כו' והיינו כי מ''ה הוא בחי' אדם בארח אצילות דלעילא וכמ''ש מלגאו איהו שם מ''ה דאיהו ארח אצילות וג' המדרגות שבתחלה הם בי''ע דאצילות כי בת ובן הם נפש ורוח דאצילות מזו''נ דאצילות ונשמתא מסט' דאו''א היינו נשמה דאצילות שנמשך מיחוד או''א וזהו ענין נוני ימא הנ''ל. וכן פי' באשל אברהם פ' חיי שרה וכן משמע בקרא הפי' בע''ח שער מ''נ ומ''ד דרוש ד' אע''פ שהרמ''ז והמק''מ פי' בע''א. וזהו מ''ש פ' בראשית בד''ה הן האדם היה כאחד ממנו שאדה''ר היה הגבה למעלה גם מרשב''י בערך אחר ממש כו'. כי הרי אפילו הנשמות הגבוהות מאד שמיחוד או''א דאצילות שזהו נשמה דאצילות הוא כערך הבריאה לגבי אצילות ממש נגד נשמת אדה''ר כנ''ל (ועיין בזהר תרומה דקס''ז ע''ב). וז''ש ברבות בראשית פכ''א בפי' הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והנה במ''ש הזהר ועליה אתמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה כו' פי' הרמ''ז לשטתו שהן נר''ן דבי''ע. אך לפי הנ''ל י''ל דהיינו נר''ן דאצילות כי דגת הים היינו נוני ימא שהן נשמה דאצילות ממש ועוף הוא מבחי' רוח דאצילות כו' ואעפ''כ מאחר שהן בי''ע דאצילות לכן באדה''ר שהיה מאצילות שבאצילות נאמר ורדו בדגת הים כו' דר''ל שיוריד וימשיך החיות בבי''ע דאצילות ובבי''ע ממש. כי הוא דייקא בחי' אדם ממש אדמה לעליון לפי שהוא מבחי' אצילות כו'. וז''ש ג''כ גבי משה מ''ה דידך כו' כי משה זכה לחיה שלמעלה מבחי' נשמה דאצילות והוא ג''כ מבחי' אצילות שבאצילות לפמ''ש הרמ''ז פ' בא בדף מ' שזכה לחיה מפנימי' אריך כו' המושפע לאבא כו'. וזהו ענין מ''ה דמשה וכמש''ל בביאור ע''פ יונתי דשם מ''ה דאיהו ארח אצילות הוא מבחי' כתר כו' ולכן נאמר בו ורדו בדגת הים כו' כנ''ל. או יש לומר דקאי על מלאכים דאצילות שנקראים גם כן נוני ימא ובזה יש לפרש מ''ש בזח''א דע''א ע''פ ובכל דגי הים בידכם נתנו ואפילו נוני ימא. דקשה מהו ואפילו. דהא דגי הים היינו נוני ימא. א''ו דר''ל דקאי אפילו נוני ימא העליונים היינו המלאכים כו' אך שייכות בחי' מ''ה דמשה לצלותא דשבת כי מ''ה בחי' ביטול וזהו ענין צלותא דשבת בחי' אצילות כו' ועמ''ש ע''פ את שבתותי תשמרו בענין שבת עילאה בחי' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא דהיינו למעלה מעלה מבחינת בריאה שבאצילות כו' ע''ש. והנה מבואר ע''פ יונתי בענין ולכי לך שמקור ושרש נש''י הוא מבחינת מחשבה הקדומה כו' חכמה וכתר עליון כו' רק שזהו בבחי' מקיף ונק' מזלייהו. וע''י התפלה הוא בחי' קומי לך לשרשך ועיקר עלייה זו בשבת. וזהו ענין הנשמה יתירה כו' ולכן מ''ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו כו' וכמש''ש שעי''ז נקרא קדש ישראל כו' ראשית תבואתה שהם מקור ויסוד אפילו לבחי' התורה כו'. ובזה יובן מ''ש בזוהר פ' בא דל''ד ע''א ע''פ בא אל פרעה כו' לגבי תנינא חדא כו' ומשה דחיל מיניה כו' כי הנה את זה לעומת זה עשה האלקים שכמו שיש לויתן ונוני ימא בקדושה כן יש ג''כ בצד הטומאה וע''ז נאמר לויתן נחש בריח כו' וכן נוני ימא וכמ''ש בזהר שם ובפרדס שער כ''ה פ''ה. אלא דזה לעומת זה היינו הפך ממש כי לויתן ונוני ימא דקדושה הם בתכלית הביטול במקורם בא''ס ב''ה ועמ''ש מזה בד''ה אז ישיר משה ובני ישראל בפ' בשלח משא''כ בלויתן דקליפה כתיב התנים הגדול כו' אשר אמר לי יאורי כו' שאדרבה הוא יש ודבר נפרד. וע' בהרמ''ז פ' יתרו דס''ח ע''ב בענין כהן מדין. והנה במשה כתיב מן המים משיתיהו כי משה הוא מבית לוי בחי' לויתן דקדושה וכמ''ש בזהר פ' שמות די''א סע''ב וכמ''ש במ''א בד''ה וללבן שתי | |||
בנות כו'. אך נתעלה יותר להיות בבחי' ומדרגת אדם בארח אצילות דלעילא שע''ז נאמר ורדו בדגת הים כו'. אך משה היה עניו מכל האדם והחזיק א''ע רק בבחי' עצם מדרגתו דמן המים משיתיהו וע''כ הוה דחיל לבא לפרעה שנק' התנים הגדול. מאחר דזה לעומת זה עשה הוא מלחמה. אבל הקב''ה אמר לו בא אל פרעה כי משה אתמר ביה ורדו בדגת הים כו' וע' בת''ז ריש תקון ע': והנה עפ''ז יובן ג''כ ענין סעודת לויתן ושור הבר דלעתיד. כי הנה גם לפי' הרמ''ז דורדו בדגת הים כו' קאי על בי''ע או על המלאכים דאצי' מ''מ לגבי הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד מבחי' סוכ''ע. י''ל פי' ורדו בדגת הים כו' דקאי על נשמות עליונות דאצי' הנק' נוני ימא שיצטרכו להתעלות ע''י הנשמות שיתגלו לעתיד וזהו ענין סעודת לויתן כנ''ל. ואע''ג דאיתא בשע''ק ח''ג דהנשמות דעכשיו שרשן גם כן מא''ק ע''ש בענין יחידה שהיא מא''ק כו'. אך הנה מבואר בע''ח דא''ק נקרא אדם דבריאה ועקודים נקרא אדם דיצירה וכללות האצילות נקרא אדם דעשייה. שע''ז נאמר כולם בחכמה עשית. ובחי' אצילות אינו אלא בחי' אור א''ס כו'. ועמ''ש מזה בביאור ע''פ מוצאיהם למסעיהם בפ' מסעי ולכן לע''ל שיהיה גילוי אור א''ס הסוכ''ע בחי' אצילות העליון לכן גם נשמות הגבוהות והעצומות דעתה בחי' נוני ימא ששרשם מבריאה העליון וכמ''ש בת''ז בסופו אדם דבריאה דאיהו ים ואדם דיצירה שור כו'. יתעלו ע''י נשמות החדשות שיתגלו לעתיד בב''א. ועיין מענין נשמות החדשות בספר הגלגולים פ''ז. ועוד יובן ענין גילוי נשמות חדשות שמבחי' סוכ''ע שיתגלו לע''ל ממ''ש בפ' ויצא סד''ה ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים כו' ע''ש. והענין כי שרש הנשמות נמשכים משם הוי' וכמ''ש בד''ה ראה אנכי נותן ובד''ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם כו' רק שנמשכו אח''כ ע''י שם אלקים לירד ולהתלבש בגוף (ועיין זח''ג ר''פ במדבר ומ''ש ע''פ מה טובו). אכן לעתיד שאמר יעקב ששם הוי' יהי' רק בבחי' שם אלקים לגבי גילוי עצמות אור א''ס ב''ה שיתגלה אז. והיינו דכמו שם אלקים הוא מגן ונרתק שבו ועל ידו נמשך שם הוי'. וזהו כי הוי' הוא האלקים. כך לעתיד יהי' הגילוי מעצמות אור א''ס ב''ה ע''י שם הוי' שיהיה בבחי' שם אלקים לגבי גילוי ההוא מעצמות אור א''ס כו' וזהו ענין הנשמות החדשות שיומשכו אז מאור א''ס הסוכ''ע רק שיומשכו ע''י בחי' אלקים דלעתיד שהוא שם הוי' כו' ועמ''ש בד''ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית בענין מ''ש שני פעמים כ''א ישראל יהי' שמך בפ' וישלח הא' ע''י המלאך (שם ל''ב כ''ט) והב' ע''י הקב''ה בכבודו ובעצמו (שם ל''ה יו''ד) ואפשר לומר שזה נגד ב' בחי' נשמות הנ''ל דעתה ודלעתיד כו' ועיין שם: להבין ענין משמח חתן וכלה ומשמח חתן עם הכלה (ועמש''ל ס''פ ויגש), הנה חתן וכלה נק' יעקב ורחל כמבואר בפע''ח שער העמידה. והענין כי כנס''י נק' רחל והיא מלכות דאצילות המתלבשת בבי''ע כרחל לפני גוזזיה נאלמה הם הנבראים שהם בבחינת יש הפך בחי' א''ס ומוכרחת לירד ולהשפיע להם ולכך נק' כלה* שתשוקתה לעלות ולהתכלל באור א''ס רק שבע''כ יורדת לפני גוזזיה נאלמתי דומיה (ועמ''ש סד''ה את קרבני לחמי ובד''ה אלה מסעי). ויעקב נקרא חתן חות דרגא מבריח מן הקצה אל הקצה (עיין בפ' תרומה דקע''ה ע''ב) המשכת אא''ס מריש כל דרגין בבחי' רחל היא בחי' כלה המקבלת המשכה והשפעה זו ונעשה בחי' יחוד והיינו המשכת סובב בממלא. והנה המשכה זו נק' בשם יעקב ע''ש כי יעקב אותיות יבקע כמ''ש בע''ח של''א ספ''א יבקע צורים במדבר (בתהלים סי' ע''ח ט''ו), וכתיב אז יבקע כשחר אורך (בישעיה סי' | |||
נ''ח) פי' כמו השחר שבוקע חשכת הלילה להאיר וכמ''ש וכמו השחר עלה. כך בחי' יעקב בוקע בחי' ישת חשך סתרו שבאור א''ס שאינו לא סובב ולא ממלא (כי גם סובב נק' אור מקיף משא''כ מה שלמעלה מבחי' סובב נק' ישת חשך סתרו. ועמ''ש מזה בד''ה שחורה אני ונאוה) להיות מאיר בבחי' גילוי וזהו שאומר הכתוב אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, ועיין מזה ברבות ס''פ בהר פי' ארוכתך בחי' א''א נמשך בבחי' מל' ונק' ארוכתך לנכח בחי' א''א שבכנס''י ולכן נק' א''א שמתפשט למטה בלי גבול וסוף ועמ''ש מזה סד''ה ועתה יגדל נא כו' ארך אפים. ופי' תצמח היינו כמו בחי' הצמיחה שהיא יש מאין כמו שמלמעלה למטה יש מאין כך בחי' הצמיחה ממטה למעלה מכח הצומח אשר בארץ עד''מ להצמיח הגרעין הוא ג''כ כמו בחי' יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערוך כלל לגבי הפרי הנצמחת כו'. וכך כתיב זורע צדקות מצמיח ישועות זורע צדקות הוא בחי' יעקב שבוקע ומאיר הארת אור א''ס מלמעלה למטה בבחי' צדקות שהיא בחי' מל' (כדפי' בפ' אחרי דע''ב א' ופ' ויקרא די''ו א'), ועי''ז מצמיח ממטה למעלה בחי' ישועות והיינו בחי' ארוכתך שנמשך למטה בחי' א''א עד שמצמיח ממטה למעלה ביטול והתכללות (כענין יפה שעה א' בתשובה כו' וכנזכר בד''ה מה יפו פעמיך בפי' וענין יש קונה עולמו בשעה אחת כו'), וזהו והלך לפניך צדקך לפניך הוא מלשון פנימיות והלך הוא לשון הולכה והמשכה שימשיך פנימית הלב לה' (עי' באגרת הקדש סי' ד' וסי' ח') שכ''ז נמשך ע''י בחי' זורע צדקות הנ''ל (ועמ''ש בד''ה שובה ישראל גבי נושא משך הזרע כו' ובד''ה אז ישיר כו' עלי באר בענין מעין גנים באר מים חיים ועיין בפ' שלח דקע''א א' ע''פ יצאו מים חיים כו'): ב אך הגורם להיות בחי' יעקב ויבקע הנ''ל הוא בחי' שמחה גילוי פנימית יאר ה' פניו, פי' כמו עד''מ ענין צהבו פניו של ר' אבהו מחמת שראה תוספתא חדתא דהיינו שמפני שנתמלא תענוג מהמצאת שכל חדש אזי מחמת תגבורת התענוג במוחו ותבונתו צהבו פניו להאיר ולהתגלות בפניו (ועמ''ש מזה בביאור ע''פ וספרתם לכם). וכך עד''ז יובן למעלה כי הנה מ''ש יעקב חבל נחלתו היינו אחר הבקיעה אבל להיות התעוררות הבקיעה הוא ע''י בחי' עוז וחדוה במקומו שעשוע המלך בעצמותו, (וענין זה הוא כעין מ''ש בד''ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו שבחינת כחתן יוצא נמשך מחופתו ע''ש ובד''ה ביום השמיני עצרת גבי אשר קדשנו במצותיו). וזהו שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בג''ע מקדם פי' רעים האהובים הן חתן וכלה הנ''ל ושמח תשמח היינו כנ''ל שהגורם הבקיעה להיות חות דרגא הוא בחי' השעשוע והתענוג והתגלות התענוג הוא בחי' השמחה (כמ''ש ע''פ שוש אשיש), והבקשה הוא שמח תשמח כו' כשמחך כו' מקדם בלי אתעדל''ת כמקדם בתחלת בריאת העולם שהי' מפני כי חפץ חסד הוא דהיינו אתעדל''ע בלי הקדם אתעדל''ת כי אין עצבות לפני המקום לפני המקום דייקא, משא''כ בזמן ומקום אבל למעלה הנה מקום אתי כתיב עוז וחדוה במקומו. וזהו כחתן יכהן פאר. כי הנה ברכת כהנים הוא אתעדל''ע בלי אתעדל''ת דאל''כ ברכה למה וד''ל. וזהו ישא הוי' פניו אליך ישא הגבה למעלה למקום שאין אתעדל''ת מגעת (עמ''ש סד''ה כה תברכו וסד''ה שחורה אני ונאוה), וכמ''כ החתן הוא בבחי' יכהן שיהיה הבקיע' כשמחך יצירך בג''ע מקדם בלי אתעדל''ת כו'. והנה המשכה זו ובקיעה זו היא בחי' יעקב הנ''ל בזמן הגלות נק' משמח חתן וכלה וי''ו הוא המשכה מבחי' חתן לבחי' כלה משא''כ ברכה ב' מהרה ישמע לע''ל אז תהיה אשת חיל עט''ב והיה אור הלבנה כאור החמה שוים בקומתם משתמשים בכתר אחד אז יהיה משמח חתן עם הכלה בשמחה א' מחמת גילוי סכ''ע למטה וכמשל העיגול שמעלה ומטה שוים ויהיה שמחת חתן ושמחת | |||
כלה בהשוואה א' שלא יהיה מעלה ומטה כלל. ועיין בע''ח שער מיעוט הירח ספ''א ופ''ב אמנם הבחינה כו' ועמ''ש בביאור ע''פ ונקבצו בני יהודה ובנ''י יחדיו כו' ומ''ש מזה ג''כ סד''ה ויגש: קיצור רחל נק' כלה ויעקב נק' חתן ע''ש אז יבקע וארוכתך ותצמח ג''כ מלמטלמ''ע בחי' ישועו' ביטול והתכללות אך התעוררות הבקיעה הוא ע''י עוז וחדוה במקומו וזהו כשמחך מקדם בלי הקדם אתעדל''ת ועכשיו משמח חתן ואח''כ כלה ולע''ל משמח חתן עם הכלה בשמחה אחת: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים וגו' (בישעיה סי' ל'). הנה כאור שבעת הימים פי' במדרש רבה סדר בא ס''פ י''ח כאור שברא הקב''ה בתחלה וגנזו בגן עדן, והנה* שבעת ימי בראשית הם ז''ת דעתיק כמ''ש הרח''ו הובא במק''מ ס''פ מצורע. ואור שבעת הימים פי' האור והחיות של ז''ת והיינו בחי' ג''ר דעתיק כי חכמה נק' אור וכמ''ש בביאור ע''פ לבבתני כו' והוא למעלה מבחי' שבעת הימים עצמן וע''ז נאמר המתנשא מימות עולם ימות עולם הם שבעת ימי בראשית שהם ז''ת דעתיק ועל הג''ר כתי' המתנשא מימות עולם. והענין דהנה אנו אומרים מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה, כי האידנא ליכא קול כלה כמ''ש נאלמתי דומיה וכרחל נאלמה שאין לה בחי' דבור בקול והיינו שאין גילוי לבחי' דבור כי כל העולמות בי''ע אין ערוך לך והוא קדוש ומובדל ואין הדבור שהוא אלקות מתגלה בהם כמו שהוא באצילות בבחינת א''ס כו', (ועיין* בע''ח שמ''ט פ''ב וע''ז החשמל סובבו הנוגה הקליפה הרביעית קול דממה דקה בחשאי וז''ס חש מחשמל עכ''ל, והיינו שהסתר והעלם דק''נ גורמים שלא יתגלה בחי' הדבור עליון וזהו חש לשון שתיקה וכן קול דממה דקה כו' ועמ''ש ר''פ במדבר סיני שאז נק' דבר ה' בשם מדבר בתוס' אות מ' פתוחה כו' ועמ''ש בד''ה ושבתי בשלום בפי' וילך חרנה). ומה שהמלאכים מקדישים ומעריצים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו הרי שנמשך גילוי כבוד ה' בבי''ע, אין זה כ''א כמ''ש ואתה קדוש יושב פי' בחי' ישיבה השפלה שמשפיל א''ע בחי' קדוש להיות יושב ונמשך למטה ע''י תהלות ישראל דוקא (וכמש''ל ע''פ לבבתני הנ''ל דאע''פ שנאמר והחיות נושאות את הכסא היינו הכסא דוקא אבל לא נמשך גילוי בחי' אדם שעל הכסא אלא ע''י בכל מאדך שבנש''י מאד אותיות אדם). והוא ענין יעקב יבקע צורים במדבר (תהלים ע''ח) שכל בחי' צורים אשר במדבר בוקע ויורד קו וחוט א''ס כו', (בפי' וענין צורים עיין פ' בשלח דס''ד ע''א ועיין מק''מ שם שהם בחי' גבורות, ופי' במדבר היינו כמש''ל). כי בבחי' יעקב כתיב ויזרח לו השמש שזרח ובא לו אור א''ס. והנה בשמש כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן שבחי' השמש דומה לחתן חות דרגא ובחי' חתן הוא ג''כ בחי' יעקב כי כמה בקיעות יש ביעקב ויבקע. יצא יצא יעקב כמה יציאות (עיין בע''ח של''א) וגם הכשבים הפריד יעקב כו' (עיין בלק''ת ס''פ ויצא ועמשל''ק בד''ה והניף הכהן אותם). ולכן אומרים קול מצהלות חתנים ב' בחינות חתנים כי בכל בחינה מעולם ועד עולם פרסא מפסקת ויעקב בוקע הפרסא כו' (ועמש''ל ע''פ שיר השירים ביאור ענין ב' בחי' חתנים). ובחי' כלה כלתה נפשי המקבלת אור א''ס היא בבחי' נאלמה בזמן הגלות שאין לה לפני מי לדבר ולהתגלות מפני גשמיות העולם לגבי אור א''ס שמעלימים ומסתירים. משא''כ לע''ל ונגלה כבוד ה' הוא אור א''ס הסוכ''ע שיהיה גילוי אור א''ס אזי יהיה קול כלה קול היא המשכה בבחי' גילוי וגם קול חתן יתגלה כי כעת גם קול חתן אינו בגילוי מאחר שאינו בא לבחי' גילוי באותיות הדבור כו' (ועיין בפרשה תזריע דמ''ב סע''א דלאו אורחיה ובמ''ש הרמ''ז שם ועוי''ל כו' דאע''ג כו' כי | |||
אין אופן כו'. או י''ל עפמ''ש ס''פ בחקתי דקט''ו ע''ב והוות דיירי בשוקא דבורסקי כו' וכמ''ש סד''ה חייב אינש לבסומי בפוריא דלכך אין שום שם במגלת אסתר והיינו שאין קול חתן וכלה בגילוי עכשיו כ''א מלובשים בהעלם כו' ע''ש) ולע''ל יתגלה קול מצהלות חתנים ב' חתנים הנ''ל (וזהו עת לחשות ועת לדבר שעכשיו עת לחשות והיינו מצד חש דחשמל המסתיר ולע''ל שיתברר ק''נ יהיה עת לדבר וזהו מל): ב וגם בבחי' נערים ממשתה נגינתם ב' בחי' נערים הא' הוא יוסף שנק' נער כמ''ש והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו כי גם בני בלהה שהם בחי' שוקין וירכין גד שוקא ימינא כו' לבר מגופא כו' עכ''ז הם מנשי אביו בחי' בקיעה הנ''ל. ולכך נאמר באשר וטובל בשמן רגלו שאע''פ שהוא בבחי' רגלו מ''מ טובל הוא בשמן בחי' חכמה, וכמארז''ל תקוע אלפא לשמן ואשה חכמה התקועית ותקוע הוא מנחלת שבט אשר ולכן נאמר ביוסף והוא נער את בני בלהה כו' וזהו בחי' נער עליון דאצילות (כדפי' בפ' וישב דקפ''ב ע''ב. וענין בחי' נער זה היינו ע''ד כרוב אחד מקצה מזה הוא קצה אא''ס שבז''א ונק' כרוב ואנפי זוטרי שזהו בחינת נער והיינו כשנתצמצם השפע בבחי' נה''י דז''א להתלבש אח''כ במל'). ויש בחי' נער ב' ויהושע בן נון נער פני יהושע כפני לבנה חנוך לנער ע''פ דרכו הוא מט''ט בעולם הבריאה ויצירה כו' ועמ''ש מזה בד''ה בכ''ה בכסלו, שכ''ז יהיה בבחי' גילוי לע''ל בחי' חתנים ובחי' נערים הנ''ל והיינו ע''י בחי' השמחה גילוי הש''ע נהורין יאר ה' פניו אליך כו' וארוכתך מהרה כו' בבחי' צמיחה כו'. וענין חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם חופתם הוא בחי' מקיף מבינה דהיינו בעבודת ה' ע''י התבוננות בגדולת א''ס ב''ה עצמו (ר''ל שמההתבוננות עצמה נולדה ונמשכה האהבה וא''צ לנגינה ושירה לעורר עי''ז התפעלות המדות, רק ע''י ההתבוננות עצמו יתפעל מאד. וא''כ מצהלות חתנים היינו השמחה וההתפעלות נמשך מהחופה והמקיף עצמו שהוא בחי' ההתבוננות שהבינה נק' מקיפים כמ''ש בביאור ע''פ וקבל היהודי' ולקמן ע''פ והניף את העומר, או י''ל כשההתבוננות בגדולת א''ס ב''ה עצמו הסוכ''ע אז נק' התבוננות זו בחי' מקיף וכמ''ש ע''פ טוב לחסות, וכשההתפעלות נמשך מזה זהו ענין מצהלות חתנים מחופתן). והוא בחי' שמחה גילוי פנימית אם הבנים שמחה גילוי הש''ע נהורין שלמעלה מהשתלשלות או שע''ה נהורין. וזהו וישם לך שלום שלום בגימטריא שע''ו שהם שע''ה עם הכולל והוא הגורם להיות בחי' החתנים להיות בחי' יעקב יבקע כו'. וזהו קול מצהלות חתנים מחופתן שמצהלות חתנים נעשה מחופתן עצמן דהיינו מבחי' גילוי סכ''ע עצמו (ועמ''ש בד''ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו ובד''ה משמח חתן) ובעבודת ה' מבחי' ההתבוננות עצמו. אבל בעת שהם ב' בחי' נערים הנ''ל יוסף והוא נער ויהושע בן נון נער כו' ממשתה נגינתם נגינה הוא בחי' שירה שהיו הלוים משוררים לעורר את האהבה והיינו כשהאהבה נמשכה ונתלבשה למטה צריך לעוררה בבחי' שירה, (כענין מ''ש פ' בשלח דמ''ה ע''א לענ נבואה זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי למישרי עלייהו רוח נבואה וכו' כנגן המנגן וכו' בר ממשה וכו' ע''ש ועיין בפ' ויחי דרי''ו ב'. ומזה נלמוד ונשכיל ג''כ בעבודת ה' לענין גילוי אור האהבה והיראה בלב האדם שיש מי שצריך לשיר וקול המעורר הכוונה שעי''ז דוקא תתעורר גילוי האהוי''ר, ויש מי ששכלו ומדותיו גדולים יותר וא''צ כלל לזה אלא שע''י ההתבוננות במוחו תתעורר האהוי''ר בלבו. וזהו ג''כ ענין יבל הוא היה אבי יושב אהל כו' ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור כו', כי יושב אהל זהו בחי' לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו שמצהלות חתנים הוא מחופתן מהאהל והמקיף עצמו וא''צ לכנור ושיר ומנגן כו' אבל בחי' יובל הוא למטה ט ד | |||
מזה דהיינו כשא''א להיות התפעלות המדות כ''א ע''י נגינה ושיר כו' וכענין החילוק בין כהנים ללוים שלוים היו בשיר וכהנים בחשאי ברעותא דלבא כו' שהוא בחי' פנימית הלב. ועמ''ש בפ' שמות בד''ה קול דודי שבחי' הראשונה נק' באר שבע כו' והיינו בהיות חו''ב בגדולת ה' בהתרחבות גדול במוחו ומחשבתו וע''כ יכול הוא לעורר מדת האהוי''ר בהתגלות לבו ע''י עסק המחשבה בלבד אבל מי שמוחו קטן כו' ע''ש. ולכן א''ש דבחי' נערים שזהו בחי' קטנות צ''ל ממשתה נגינתם דייקא. ועוד יובן זה דהנה בפ' וישב דקפ''ב ע''ב כ' ה''נ אתקרי איהו בשמא דילה דכתיב והוא נער כו' הרי מובן דעיקר בחי' קריאת שם נער בצדיק עליון דאצילות הוא ע''ש המל' שנק' כן וכמ''ש במק''מ שם שהמלכות לפעמים נק' נער ולפעמים נק' נערה ולכך גם ז''א נק' נער כשמה כו'. ופי' וענין שהמל' נק' נער בלא ה' מבואר בפ' בא דל''ח ע''ב דכל זמן דלא קבילת דכר אקרי נער כו' ונתבאר הפי' ע''ז בעבודת ה' לקמן בשיר השירים ע''פ לריח שמניך דפי' עד לא קבילת היינו שעדיין לא זרח אלקות בתוך הלב ולבו אטום כבתולה כו'. ובמ''א נתבאר שזהו אף שנמשך ונתפשט ההתבוננות בלב אבל הוא בחיצוני' הלב ולא נקלט בפנימית הלב ונק' אירוסין לבד וכה''ג נתבאר לקמן בפ' מטות ע''פ ואשה כי תדור בפי' וענין בנעוריה בית אביה כו' וזהו ענין חסד נעוריך וכו' ע''ש. גם הנה גבי חסד נעוריך כתיב לכתך אחרי במדבר ופי' לכתך אחרי זהו בחי' אתכפיא אבל עדיין אינו בבחי' לאהפכא חשוכא לנהורא שיהיה גילוי פנימית נקודת הלב כמש''ל באריכות ע''פ זכור את אשר עשה לך עמלק כו'. ולכן מכ''ז יובן דבבחי' ומדרגת זו שנק' נערים צריך ליגיעה רבה ועצות לעורר האהבה וזהו ענין ונערים ממשתה נגינתם שהקול והנעימה מעורר הכוונה משא''כ גבי חתנים א''צ לזה כי פנימית הלב מתאחדת עם המוח בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין). ושירה היא על היין נכנס יין יצא סוד מהעלם לגילוי וזהו ממשתה נגינתם נגינה ומשתה יין אבל החתנים הם למעלה מבחי' יין אלא מחופתם עצמם וזהו אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא כי לתתא בבחי' דודים צ''ל שתו ושכרו משא''כ למעלה בבחי' רעים כו' (ועמ''ש סד''ה באתי לגני בענין רעים ודודים ומ''ש בד''ה לבבתני מענין בחי' אחותי ובחי' כלה ובמ''א נת' דשבת הוא בחי' אכלו רעים ויו''ט הוא בחי' שתו ושכרו דודים): ג ואחר כ''ז יובן פי' והיה אור הלבנה כו', דהנה איתא נערים פני זקנים ילבינו, כי הנה זקנים הוא כמארז''ל איזהו זקן שקנה חכמה, קנין הוא המשכה מהעלם אל הגילוי ומקור המשכת חו''ב הוא מדיקנא דא''א אבא יונק ממזל השמיני ואימא ממזל הי''ג וזהו זקן שקנה חכמה שקנין והתהוות החכמה נמשך מבחי' דיקנא. וזהו והחכמה מאין תמצא מבחי' שאין ערוך שהוא רק בחי' שערות וכמ''ש בד''ה ועשית בגדי קדש כו'. וגם שערות אלו הן הן הלכות התורה ושער רישיה כעמר נקא וכמארז''ל במ''ת נדמה להם כזקן כו' והנה השערות והדיקנא שרשה ממו''ס אכן נמשכה רק מבחי' ז''ת דמו''ס עד''מ השערות באדם הן רק בחי' צומח, וצומח הן בחי' ז''ת שהם המדות כו' ולכן זקנה ושיבה הוא בן ע' שנה שהם ז' מדות הכלולים כל אחד מעשרה. והנה הנערים הם למטה הרבה מבחי' ומדרגת זקן כמובן ע''פ הנ''ל. אך לע''ל שיהיה עליות העולמות ע''ז אמר נערים פני זקנים ילבינו שגם בחי' הנערים יתעלו כ''כ עד שיהיו למעלה מבחי' זקן שקנה חכמה (ועד''ז אפשר לומר מש''ש בת קמה באמה הוא כמ''ש במ''א ע''פ רני ושמחי בת כו' שיש ג' מדרגות לא זז מחבבה עד שקראה בתי ואח''כ אחותי ואח''כ אמי כו' ולעתיד כתיב רני ושמחי בת שבחי' בת תתעלה ביתר שאת ולהיות י א | |||
אחעט''ב וזהו בת קמה באמה והיינו ג''כ ענין וכלה בחמותה וע''ד מ''ש בפ' שלח דקע''א ע''פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני). והענין כמ''ש (בישעיה סי' ס''ה כ') הנער בן מאה שנה ימות פי' שבחי' הנער יתעלה כ''כ עד שיהיה בן מאה שנה שהוא למעלה מבחי' ומדרגת זקנה ושיבה דעכשיו שהוא בן ע' שנה דהיינו ז''ת דכתר, אבל בן מאה שנה היינו גם ג''ר דכתר עם ז''ת שהם ע''ס דכתר הכלולים מעשר וכמ''ש בפ' חיי שרה דקכ''ג ע''א קב''ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימא במאה ברזא דמאה ברכאן כו' וא''כ יהיו אז בחי' נערים למעלה מבחי' זקן דעתה שהוא בחי' ז''ת דמו''ס. ועיין פע''ח שער חג השבועות פ''א מש''ש בפי' משנה זו בן ה' שנים כו' עד בן ע' שנה כו' הוא כשעולה הז''א בדיקנא דא''א כו' וא''כ מובן דבן מאה שנה הוא בחי' גבוה יותר הרבה והיינו כנ''ל ושם יהיה עליות ומדרגת בחי' הנער כו'. וזהו שאמרו קנה חכמה קנה בינה ב''פ קנה גימטריא יש, והנה יש הוא חצי מתר''ך אורות דכתר ופי' חצי היינו כי הכתר שבכל ספירה נחשב הוא לבדו נגד כל הט''ס שבהספירה ע''ד רגלי החיות כנגד כולן כו' וכן גם בכתר עצמו שכלול מע''ס הנה הט''ס שבו מחכמה עד המל' נחשבים למחצה, והכתר שבכתר הוא לבדו כנגד כולן ולכן אמר דשרש חו''ב נק' קנה חכמה קנה בינה שהוא גימטריא יש והיינו חצי התחתון דכתר אבל העלייה דלע''ל שיתעלה הנער להיות בבחי' בן מאה דר''ל לבחי' הכתר שבכתר כנ''ל א''כ יתעלה גם בבחי' חצי העליון דכתר שלמעלה מעלה מבחי' חצי התחתון שהוא שרש בחי' ומדרגת זקנים עתה. ופי' ב' חצאין אלו היינו כי הכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו ב' בחינות הבחי' התחתונה שבו הוא מה שהוא שרש וראש הנאצלים. והבחינה העליונה שבו היינו הארת אור א''ס בחי' תחתונה שבמאציל כו' וכמ''ש בביאור ע''פ שחורה אני ונאוה ובד''ה יו''ט של ר''ה שחל להיות בשבת. והיינו כי בחי' נער הוא בחי' יוסף שהוא יסוד ז''א יתעלה ביסוד דעתיק וגם למעלה יותר וכמ''ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד אותיות אדם בחי' א''ק. וזהו והיה אור הלבנה כאור החמה כי חמה ולבנה הן בחי' ב' נערים הנ''ל כי יהושע בן נון נער ופני יהושע כפני לבנה ויוסף שהוא יסוד נק' ג''כ חמה וכמו שהחמה משפיע ללבנה כך יוסף הוא המשביר כו'. ובפ' שמות ד''ג ע''ב שמש דא הוא ברית קדישא כו', וגם נאמר והנה השמש והירח כו' משתחוים לי ולעתיד תתעלה המל' שהיא בחי' לבנה שעכשיו לית לה מגרמה כלום רק שמקבלת מאור החמה הנה לעתיד תתעלה להיות כאור החמה שיהיה לה אור עצמי כמו אור החמה ואור החמה יסוד ז''א יתעלה ביסוד דעתיק ולמעלה יותר (ביסוד דא''ק כו') עד שיהיה שבעתים כאור שבעת הימים פי' אור שבעת הימים היינו ג''ר דעתיק כמש''ל והוא יתעלה שבעתים כאור שבעת הימים וכנ''ל בפי' וגבה מאד ובפי' והיה אור הלבנה כאור החמה יש ב' פירושים א' שאור הלבנה יהיה כמו אור החמה דעתה הב' שגם אור הלבנה יהיה כמו אור החמה דלעתיד שהוא שבעתים כאור שבעת הימים. (ועיין בפע''ח סוף שער הפורים במ''ש וז''ס צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כו' וז''ש והיה אור הלבנה כו' ויהיו שוין כו' וזה לימות המשיח כו' ע''ש): ענין שבעת ימי המילואים הנה לכאורה אינו מובן איך בחי' אור החמה קאי על בחי' הנק' נער עליון דאצילות, שהוא למטה מבחי' חתן כמש''ל והלא מקרא מלא כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן הרי דשמש הוא בחי' חתן וכמ''ש ר''פ בהעלותך קמ''ח ב'. אך הענין דשמש הוא בחי' ז''א והרמ''ז || ע"י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה"ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ"ק וכן כפי שהוא ב"תפלות שכנגד קרבנות תקנום") ספר המאמרים תשל"ח (ע' רכב) "והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע"י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ"מ ע"י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב"ד שע"י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה"ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ"מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ"פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ"ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו"א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ"מ שבזמן שביהמ"ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ"ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ"מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה"ג ולא כהן הדיוט או לוי כ"א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד"ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא"ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע"ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע"ל וע"י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא"ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ"ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ"פ}}}}. | |||
|- | |- | ||
| לויתן || "לויתן זה יצרת לשחק בו"{{הערה|תהילים (קד,כו).}}"ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים"{{הערה|ישעיה (כז א) "ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים" - "כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא"}}. || ד'רכ"ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): "אחר ארבע מאות לחורבן הבית" ובפירש רש"י: "שהיא קץ הגאולה"}} || | | לויתן || "לויתן זה יצרת לשחק בו"{{הערה|תהילים (קד,כו).}}"ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים"{{הערה|ישעיה (כז א) "ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים" - "כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא"}}. || ד'רכ"ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): "אחר ארבע מאות לחורבן הבית" ובפירש רש"י: "שהיא קץ הגאולה"}} || | ||
| שורה 19: | שורה 31: | ||
| שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק"ר (יג,ג): "כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא".}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) "האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש" ובפירש רש"י: "לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים" || | | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק"ר (יג,ג): "כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא".}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) "האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש" ובפירש רש"י: "לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים" || | ||
|- | |- | ||
| אכילתם || "יכרו עליו חברים"{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש"יכרו עליו" קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב "יחצוהו בין כנענים" פי' "והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים" כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים 'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה"{{הערה|ילקוט שמעוני (עה"פ) ובהמשך התיאור "ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו"}} || ד'רצ"א (ד'רל"ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): "כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד" || | | אכילתם || "יכרו עליו חברים"{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש"יכרו עליו" קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב "יחצוהו בין כנענים" פי' "והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים" כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: "'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה"{{הערה|ילקוט שמעוני (עה"פ) ובהמשך התיאור "ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו"}} || ד'רצ"א (ד'רל"ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): "כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד" || | ||
|- | |- | ||
| מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || "אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני"{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: "ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע"ב) "מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא".}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר"נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): "אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד" || | | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || "אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני"{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: "ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע"ב) "מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא".}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר"נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): "אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד" || | ||