משתמש:לענ"ד לוי מאן/סעודת לויתן: הבדלים בין גרסאות בדף

| עניינה של הסעודה || "אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא"{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}}  || סעודת הנישואין בין בנ"י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ"ב}} || דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) "עוד מעט אחת היא", עוד "מעט" - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין. ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד"ה לכל תכלה בהמשך יו"ט שר"ה (סה"מ תרנ"ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש"לע"ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג"כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ"ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז"ל העוה"ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ"ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב"ם והרמב"ן ונתקבל דעת הרמב"ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ"ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה", ומסיים שם (ע' קז) "משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי".}}{{הערה|המשך תרס"ו מאמר יב' ד"ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- "אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה"ב דהנה בגמ' ברכות די"ז ע"א אי' עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד"ר ויקרא פי"ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ"כ) עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע"ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'" ומבאר שבעוה"ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד"ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - "ועפ"ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה"ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה"ב אין בו אכו"ש הו"ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו"ש שאינו בא במורגש כלל"}}{{הערה|ד"ה ונגלה כבוד ה' תרח"צ פ"ב-ד (ע' ריא ואילך) - "בעוה"ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה"ב שבא אחר עוה"ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ"מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה"ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה"ז העוה"ב, דעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה"ב אבל מדרגה הב' דעוה"ב היא עוה"ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה"ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'"}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים {{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) "וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה"ב הה"ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע"ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו"}}

| גשמי או רוחני || "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו"{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח"ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: "...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה". מדוע - "לחם לא אכל ומים לא שתה"? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. "...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז"ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב"ה ויבטל את ממשלתן" עכ"ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: "...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב"ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב"ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא".}} שעיקר הסעודה רוחני ||  רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז"ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|שערי גאולה ימות המשיח (ע' שב)}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח"ב פמ"א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: "...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי".}}. || לרמב"ם{{הערה|הל' תשובה פ"ח ה"ב וה"ד "העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא".}} (וכן מהר"ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) "....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים,    ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא    "...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה".      ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר"ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז"ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב"ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב"ד על הרמב"ם ה"ב - "א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי"ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ"א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל". וה"ד - "א"א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה".}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז"ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז"ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ"ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע"כ נאמץ שיהיו בני העה"ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה"ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז"ל א הקב"ה משביעם מזיו שכינתו לעה"ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה"ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו"ש{{הערה|בראב"ד שם וז"ל: "אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב", ובלחם משנה על הרמב"ם דלעיל: "רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה"ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה"ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב"ד סובר דעוה"ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר"ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי".}} והרמב"ן{{הערה|בשער הגמול בסופו.   

| לויתן || "ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים"{{הערה|ישעיה (כז א) "ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים"  - "כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא"}}.  || ד'רכ"ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): "אחר ארבע מאות לחורבן הבית" ובפירש רש"י: "שהיא קץ הגאולה"}} ||

| קניגיא || "אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו"{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) "הקב"ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב"ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו" || ה'רכ"ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) "עד עידן עידנים ופלג עידן" לפי פירושו של [[רש"י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ"ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס"ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי"א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס"ג}} ||

| שחיטת השור || דור שני לאמוראים || ה'רל"ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) "האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש" ובפירש רש"י: "לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים" ||

| אכילתם || "יכרו עליו חברים"{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש"יכרו עליו" קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב "יחצוהו בין כנענים" פי' "והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים" כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים 'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה"{{ילקוט שמעוני (עה"פ) ובהמשך התיאור "ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו"}}  || ד'רצ"א (ד'רל"ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): "כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד" ||