190
עריכות
תחיית המתים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←גם הגוף יקום
| שורה 89: | שורה 89: | ||
===גם הגוף יקום=== | ===גם הגוף יקום=== | ||
הפירוש הפשוט ד"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו"ש חי"ח | הפירוש הפשוט ד"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו"ש חי"ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו"ש חכ"א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|עמק המלך בתיקוני תשובה ספ"ג, ובלקו"ש חכ"א עמ' 131 הע' 37}} הטעם "שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר" שהכפל "נצר מטעי" ו"מעשי ידי" הוא הנשמה והגוף. | ||
והביאור | והביאור עפמ"ש {{ציטוט|מקור=תנא דבי אליהו פרק י"ד|מרכאות=כן|תוכן=שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קודם כשהוא אומר "צו את בנ"י" "דבר אל בנ"י" אומר אני ישראל קדמו}} שקדימה זו היא בעיקר במעלה היינו שמעלתם של ישראל גדולה יותר ממעלת התורה אבל כדי שמעלתם של ישראל תבוא בפועל ובגלוי צ"ל קיום התורה כדאיתא בתדבא"ר {{ציטוט|מקור=תנא דבי אליהו פרק י"ד|מרכאות=כן|תוכן=משל למלך בשר ודם שיש לו בנים בתוך ביתו ויש לו עבד זקן ביניהם שהוא מלמד את בניו דרכים נאים ומעשים טובים . . כך דברי תורה . . מכריעין את ישראל לכף זכות מחנכין אותן במצוות ומביאין אותן לחיי העולם הבא.}} היינו שע"י התורה באה מעלתם של ישראל בפועל ובגלוי. | ||
וההסברה בזה: מעלתם העיקרית של ישראל בעצם מציאותם "ישראל וקוב"ה כולא חד"{{הערה|זח"ג (עג,א)}} גם לולי קיום התומ"צ "דרכים נאים ומעשים טובים" כבמשל דמלך בשר ודם שיש לו בנים שהאהבה לבנים היא אהבה עצמית גם כשאין להם דרכים נאים ומעשים טובים ואדרבה בבנים שיש להם דרכים נאים מעשיס טובים שראוי לאהוב אותם גם מצד השכל לא ניכרת כ"כ האהבה העצמית אבל מעלה עצמית זו מתייחסת לעצמותו ית' (שישראל הם חד עם עצמותו ית') ולא (כ"כ) להמציאות דישראל עצמם, מעלה שלהם. | |||
ועי"ז שישראל מקיימים התומ"צ, שרואים המעלה שלהם כ"דרכים נאים ומעשים טובים" - באה המעלה שמצד העצם ("בנים") גם בבחי' הגילויים ("דרכים נאים ומעשים טובים") היינו, שבמעלה שלהם שמצד בחי' הגילויים, נמשך וחודר העצם{{הערה|ואף שהעצם הוא באין ערוך להגילוי ובודאי שהעדר הגילוי אינו גורע בהעצם ואדרבה העצם הוא בהעלם כיון שגילויים אינם כלים להעצם? הרי לאידך כיון שהעצם אינו מוגדר בשום דבר לא יתכן שיהי' מוכרח להיות בהעלם דוקא אלא בודאי יכול לבא גם בגילוי ולכן אמיתת הענין דגילוי העצם הוא בהמשכה בפועל ובגלוי רוקא.}} | |||
ועד"ז במציאותם של ישראל גופא נשמה בגוף: כשם שבנוגע לתורה וישראל מוכיחים ממש"נ בתורה "צו את בנ"י" "דבר אל בנ"י" (שהתורה היא בשביל ישראל, ציווי לישראל) שישראל קדמו, יש להוכיח מזה גם בנוגע לנשמה וגוף שכיון שציוויי התורה אינם שייכים לנשמה בהיותה בגן עדן אלא לאחרי ירידתה למטה להתלבש בגוף, עכצ"ל, שהגוף קודם, ובשבילו נבראת הנשמה (ועאכו"כ כל סדר ההשתלשלות). | |||
וההסברה בזה - ע"פ הידוע{{הערה|ראה תניא פמ"ט "ובנו בהרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע" וראה ספר השיחות תורת שלוםע' 120 ואילך}} שבחירת העצמות היא בהגוף הגשמי דוקא: יש מעלה ב"בחירה" גם לגבי "בן" דבנשמות כתיב בנים אתם להוי' אלקיכם ולכן האהבה וההתקשרות דהקב"ה לישראל מצד נשמתם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע"ד אהבת אב לבנו היינו ששרש אהבה זו היא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא"כ האהבה וההתקשרות דהקב"ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה ד"בן" (מעלה עצמית), אלא מצד זה שהקב"ה בחר{{הערה|ראה תניא פמ"ט "ובנו בהרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע" וראה ספר השיחות תורת שלום עמוד 120 ואילך}} בהגוף דישראל בבחירתו חפשית שבחירה זו היא מעצמותו ממש. אלא שמעלת הנשמה שהיא בן להקב"ה היא בגילוי משא"כ מעלת הגוף שבו הוא בחירת העצמות היא בהעלם וע"י שהנשמה עובדת עם הגוף מתגלה בו מעלתו בחירת העצמות. | |||
ועפ"ז מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח"ו שיחת יו"ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול להתעורר - למה אני צריך לייגע את עצמי לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתי (ונצחי), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ"מ גדר הגוף (ע"פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה "עפר אתה" לכן "ואל עפר תשוב" שכיון ש"שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי" לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא "עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב"? | ועפ"ז מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח"ו שיחת יו"ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול להתעורר - למה אני צריך לייגע את עצמי לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתי (ונצחי), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ"מ גדר הגוף (ע"פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה "עפר אתה" לכן "ואל עפר תשוב" שכיון ש"שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי" לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא "עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב"? | ||