שניאור זלמן גפני: הבדלים בין גרסאות בדף

בגיל חמש עשרה נכנס ללמוד באוניברסיטת מלבורן, שם למד פילוסופיה ומדעי רוח, אך לא מקצועות טכניים. שם היה חבר בקבוצה אתאיסטית, ובתקופה שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]] חיפשו רעיונות לשיפור החברה בעולם. אך אחרי זמן גילה שכל הרעיונות רחוקים משלימות. במשך תקופה ארוכה התבודד בבקתה שבמעבה היער, וכולם מסביבו חשבו שנטרפה דעתו מלבד אימו שהמשיכה לדאוג לו.

לבסוף פגש בנער שידע אותו אודות יהדות, ואחרי חיפוש קצר הגיע לרב [[יצחק שלזינגר]], ניצול [[שואה]] שאיבד את כל משפחתו בשואה והגיע לאוסטרליה ונישא בשנית, אך למרות כל מה שעבר דבק באמונתו. הרב גפני  היה מברר אצלו את כל הלבטים והשאלות שצצו אצלו, כשראה הרב שלזינגר ששאלותיו מורכבות ועמוקות אמר לו בפשטות, "אני נתתי לך את כל מה שבידיעתי, אם רצונך בדברים עמוקים יותר, תפנה לחסידי [[ליובאוויטש]]", ושלחו אל ה[[משפיע]] הרב [[זלמן סריברנסקי]].

הרב גפני התפעל מאוד מהעובדה ש[[חסידי חב"ד]] מקיימים באדיקות את כל מה שהם לומדים, ובמיוחד התפעל מהרב סריברנסקי, שהיווה אצלו לדוגמה חיה מהלכת. בשונה מה[[אוניברסיטה]] בה ישנם פרופסורים המדברים על פילוסופיות מסוימות בהתלהבות, אך אינם מיישמים אותה בחיי היום יום, אצל החסידים דיברו על [[אהבת ישראל]] וניתן היה לראות אותה קיימת אצלם במוחש. החסידים ממש השליכו את חייהם בכדי לסייע ליהודי אחר, וזה שבה את לבו. כשדיברו החסידים על תפילה בעבודה, הרגישו שהם אכן מתפללים בצורה כזו. בעקבות זאת הגיע להחלטה שכך גם הוא רוצה לחיות את חייו.

במשך שנותיו כראש ישיבת [[אור תמימים כפר חב"ד]], היה עסוק וטרוד בעסקיו כך שלא היה לו זמן לצאת עם ה[[תמימים]] ל[[מבצע תפילין]] בימים המיועדים לכך. הדבר מאד נגע לליבו, לאחר זמן החליט שאם אינו יוצא למבצע תפילין לפחות שיוסיף בהידור מצווה שקשור למצוות תפילין. לאחר התייעצות עם ה[[משפיע]] שלו רכש הרב גפני [[ארבעה זוגות תפילין]], ומאז ועד היום מניחם.