שניאור זלמן אוסביצוב: הבדלים בין גרסאות בדף

היה קשור ל[[אדמו"ר הריי"צ]] בכל נימי נפשו.

הרבי הריי"צ היה מכנה אותו בחיבה "זלמן דער כהן", בנו ר' יעקב שיחי' מספר: אני זוכר היטב את אבא נוזף בי על תפילתי והיה אומר לי כשהתרגשות מצועפת בעיניו אני זוכר את הרבי מתפלל בדביקות ובחיות כה רבה' והיה מתאר זאת בצבעים עזים והיה מסיים וכך חסיד צריך להתפלל' כך היתה אהבה ביניהם וכך גם הגעגועים לאחר עזיבתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] את רוסיה כל דבר היה מזכיר לאבא את הרבי הריי"צ כך כשבנינו סוכה אבא היה אומר הסוכה אצל הרבי היתה באופן כזה' או ב[[התוועדות]] הרבי היה נוהג כך.

לפני שעלה אדמו"ר הריי"צ אל הרכבת פנה לפתע אל ר' זלמן ואמר: זלמן דער כהן ברך אותי, ר זלמן ניגש בחרדת קודש אל הרבי וכשדמעות חונקות את גרונו בירך את הרבי בברכת כהנים, בתום הברכה פנה אדמו"ר הריי"צ לעלות אל מדריגות אל הרכבת כשר זלמן תפס את עצמו בשניה האחרונה רבי ברך גם אותי קולו היה שבור הרבי הסתובב לעברו ובמבט רציני השיב בברכה שהילדים שלך ישארו יהודים אמר ונכנס אל תוך הקרון.