אדם כי יקריב: הבדלים בין גרסאות בדף

אך מלבד זאת בא הכתוב ללמד כי קיימת גם חובת הקרבת קרבן רוחני בנפש האדם, ולהורות מה משפט הקרבן הרוחני הזה. על פי זה יתפרש הפסוק בשני אופנים, כדלהלן:

1. אדם (הוא ה[[אדם העליון]] שעל הכסא - הקב"ה) כי יקריב מכם קרבן לה', (שיקרב ויעורר את האדם התחתון מישראל, על ידי [[אתערותא דלעילא]], לעבודת ה'), הנה, העצה היעוצה היא - מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם.

כי אם לא ינצל האדם את ההזדמנות הניתנת לו באתערותא דלעילא בעת רצון זה, הנה, חלוף תחלוף ההארה האלקית שבאה מלמעלה על נפשו, ועמה גם ההתעוררות, ולא ישאר בידו מאומה.

2. אדם כי יקריב - כאשר האדם ירצה להקריב עצמו לה', וכמו שכתוב בספר הבהיר: "אמאי איקרי קרבן? אלא מפני שמקרב", היינו שמקרב הכוחות והחושים שלו לאלקות, מכם קרבן לה' - את עצמכם תקריבו לה', לא רק את הבהמה הגשמית בלבד - שהיא רכושו של אדם, אלא את הנפש הבהמית שבכם.

וזוהי עבודת הקרבנות ברוחניות - בנפש האדם, שהיא פנימיות ועיקר עבודת התפילה - שתקנוה כנגד הקרבנות, וכדאיתא במדרש: (בראשית רבה פרשה סח ד"ה ט ויפגע במקום) "ויפגע במקום רבנן אמרי כנגד תמידים תקנום, תפלת השחר כנגד תמיד של שחר, תפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים, תפלת הערב אין לה קבע, א"ר תנחומא אפילו תפלת הערב יש לה קבע כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים באור על המזבח".

סדר הקרבת הקרבן ברוחניות מקביל במדויק לסדר הקרבת הקרבן הגשמי.