יציאת רוסיה תש"ו: הבדלים בין גרסאות בדף

מספר חסידים מארץ ישראל הגיעו לצורך הענין אל הצד השני של הגבול, בשטח שהיה שייך לפולין, והשתדלו לסייע משם ככל יכולתם.

רכבת המשא הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש [[סיון]] [[תש"ו]], ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים [[אלול]] ו[[תשרי]] נסעו קבוצות מעטות וקטנות, ו[[המשטרה החשאית]] אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש [[חשון]] [[תש"ז]] חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה רכבת משא נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש רכבות נוספות.

בראשית ההתארגנות, שלח הרב [[בנימין גורודצקי]] מברק לחותנו הרב [[שמואל לויטין]], בו ביקש לדעת את דעתו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה.

*[[נישואין]] פיקטביים בין אזרחים פולניים לאזרחים רוסיים, ורישום אנשים כבני משפחה.

*'''[[כ"ד טבת]]'''. - '''רכבת זו הייתה הרכבת האחרונה''', ועליה 200 משפחות.

בזמן ההמתנה לאישורים, נשלח אליהם באופן מיוחד חתנו של אדמו"ר הריי"צ הרב [[שמריהו גוראריה]], שעודד את רוחם, והביא להם דרישת שלום מהרבי, וכן הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] שהיה איש הקשר של אדמו"ר הריי"צ במקום והעביר את הוראותיו לכל אחד מהחסידים להיכן להמשיך את דרכו.

פעילות רוחנית רבה בוצעה במחנות לפי הוראות רבותינו. בין אלו שפעלו במחנות, היה הרב [[שניאור זלמן לוין|זלמן לוין]], שפעל במחנה באיטליה, יחד עם הרב [[יעקב פלס]] ור' [[זושא וילימובסקי|זושא הפרטיזן]]. הם השתדלו לקבל מקום מתאים ל[[בית הכנסת]], ווידאו שיהיו תפילות, שיעורי תורה, פעילויות עם הילדים במקום וכל דבר שהיה אפשרי לדאוג במקום.