321
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
יש להצניע את החמץ המוכן לאכילה לצורך הערב ומחר בבוקר, קודם שיתחיל לבדוק.
זמן בדיקת חמץ: אור לארבעה עשר מיד אחרי צאת הכוכבים, לאחר [[תפילת ערבית]] של הציבור{{הערה|היום יום יד ניסן}}. [[אדמו"ר מוהריי"צ]] היה מתפלל [[ערבית]] ב[[יחידות]] והיה בודק בין [[מנחה]] ל[[מעריב]] ומתפלל [[ערבית]] לאחרי הבדיקה.
זמן קצר לפני הבדיקה מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, וטוב שיהיו מפיתה שאינה מתפוררת.
כתב [[רבנו הזקן]]: "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים, וייזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה", וכותב הרבי שיתכן שכוונתו היא, שמצוה לזכות גם את בני ביתו (הגברים) בבדיקת החמץ, וכיון שגם בעל הבית בעצמו יבדוק קצת - אין בזה סתירה לדין "מצוה בו יותר מבשלוחו".
==זמן הבדיקה==
זמן הבדיקה היא בליל י"ד בניסן{{הערה|משנה ריש מסכת פסחים.}}, וצריכה להעשות בתחילת הלילה - [[צאת הכוכבים]]{{הערה|שולחן ערוך אדה"ז סימן תלא ס"ה.}}. אמנם כאשר אדם עוזב את ביתו קודם לילה זה, צריך לעשות בדיקת חמץ בלילות שלפניו ללא ברכה אלא אם כן עזב את ביתו יותר משלושים יום קודם הפסח, ללא תכנון לשוב לביתו עד לאחר הפסח{{הערה|ראה פרטי הדינים בשו"ע אדה"ז סימן תלו.}}. כמו כן אדם ששכח לבדוק בלילה זה, חייב להשלים את חובת הבדיקה{{הערה|ראה פרטי הדינים בשו"ע סימן תלה.}}.
הסיבה לכך שקבעו את זמן הבדיקה בלילה שלפני ערב פסח, ולא בערב פסח עצמו, או ביום שלפניו, מורכבת משני פרטים: א. בלילה רוב אנשים נמצאים בבתיהם. ב. בלילה אור הנר מבהיק יותר, ומאפשר יותר לראות את החורים והסדקים שבבית{{הערה|ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ה בביאור כיצד שני הטעמים משתלבים יחד.}}.
===על פי חסידות===
מסופר על [[אדמו"ר הזקן]], שלאחר שובו מביקורו הראשון אצל [[המגיד ממעזריטש]], אצלו למד את [[כוונות]] בדיקת חמץ, האריך מאד בבדיקה כדי להביא את כל הכוונות לפועל בבדיקתו (ובדיקתו נמשכה על כל הלילה, זאת למרות שהיה לו בזמנו רק חדר אחד).
באותו מעמד פירש אדמו"ר הזקן את הטעם לכך שבודקים את החמץ דווקא בי"ד ניסן{{הערה|ראה [[הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים]].}}: "י"ג ב[[גימטריא]] [[אחד]], והוא ענין ה[[דעת]], בזה אין שייך (צריך{{הערה|בהגש"פ שם מובא תיבה זו בסוגריים ובתוספת סימן שאלה.}}) בדיקה. י"ד הוא ענין ה[[מדות]] (ז' מדות ד[[נפש האלקית]] וד[[נפש הבהמית]]), שם צריך להיות בודקין את החמץ". זאת אומרת: [[חמץ]] מסמל [[ישות]] (לעומת [[מצה]] שמסמל [[ביטול]]). בחלק הדעת שבנפש – בו מציאותו של ה' הוא מוחשי ואמיתי, בוודאי ישנו ביטול, ואין צורך לבדוק אם יש שם חמץ. מה שאין כן במדות, שענינם הוא הרגשת עצמו, שם שייך ישות, ולכן צריך לבדוק שם את החמץ ולבערו, ולכן זמן הבדיקה הוא בי"ד, משום שהז' מדות של נפש האלקית מבררים את הז' מדות של נפש הבהמית{{הערה|ראה גם סוף מאמר ד"ה אור לי"ד ה'ש"ת.}}.
מנהג חב"ד לערוך את הבדיקה לאחר [[תפילת ערבית]] של הציבור{{הערה|היום יום יד ניסן}}. הטעם לכך כתב [[הרבי]]{{הערה|אגרות קודש חלק ב עמוד שדמ.}}, הנראה בעיניו ביותר, הוא משום שמנהגינו להאריך מאד בבדיקת חמץ, ויש יותר חשש שישכח להתפלל תפילת ערבית. אמנם [[אדמו"ר מוהריי"צ]] היה מתפלל [[ערבית]] ב[[יחידות]] והיה בודק בין [[מנחה]] ל[[מעריב]] ומתפלל [[ערבית]] לאחרי הבדיקה.
== סדר הבדיקה ==
הבודק מניח החמץ שמוצא בשקית קטנה של נייר.
הרבי כותב: מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ... לא שמעתי בזה שיעור מסויים"{{הערה|אגרות-קודש חלק ב, עמוד שדמשם. בשיחת יום שמחת תורה תשמ"ט (התוועדויות א' עמוד 247) מבאר בסיפור אדמו"ר הזקן שאדמו"ר הזקן בדק בחורים ובסדקים במשך כל הלילה כפשוטו, אף שהיה לו רק חדר אחד לבדוק.}}, בפועל הרבי נוהג להאריך בבדיקה כמה שעות, ובודק את כל הארונות והמגירות{{מקור}}. אם לא בדק את הבית ורק חיפש אחר הפתיתים, פשוט שלא יצא ידי חובת הבדיקה.
בגמר הבדיקה - מניח השקית, הנוצה והנר שנותר בתוך כף עץ קעורה, מעטף הכל בנייר [אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף], ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו{{הערה|1=מובן שצריך ליזהר שלא להכניס לשקית את הדף ובו הברכה וכו'}}.
