בית הכנסת - 770: הבדלים בין גרסאות בדף

עם השנים, ככל שגדלה קהילת חסידי חב"ד, גבר הצורך במקום נוסף והשימוש ב'שאלאש' נעשה בתדירות גבוהה. ואי טיפול כהוגן במקום, גרם שלפעמים השהות שם הייתה בלתי נסבלת{{הערה|ידועה [[שיחה]] של [[הרבי]] משנת [[תשי"ח]] אודות השאלאש שהגבאי ר' [[יוחנן גורדון]] אמר: "אז ס'איז קאלט און שמוציק".}}. בסוף שנת [[תשי"ט]] החלו לתחזק את השאלאש; אטמו אותו לגשם, לרוח ולקור, גדרו אותו מצידו הצפוני והדרומי (את הצדדים הפונים לרחוב איסטערן פארקוויי ולרחוב יוניון) ופרשו ברזנט כתקרה (שבסוכות הוחלפה ל[[סכך]]). לקראת [[ראש השנה]] [[תשכ"א]] סיימו את השיפוץ. מקום תפילתו של הרבי נקבע, בפינה הדרומית מזרחית. בנוסף, נבנתה בימה מיוחדת עבור הרבי, בשביל ההתוועדויות. בימה זו הייתה מתקפלת ואיפשרה לנצל את המקום שלא בשעת התוועדות.

ב[[חודש אלול]] שנת [[תשכ"ז]] החלה העבודה להכשרת מרתף בניין 784 לשמש כבית כנסת, אך הפועלים לא הצליחו להתקדם בקצב מספק והיה נדמה שלא יוכלו ב[[חודש תשרי]] של אותה שנה להשתמש במרתף המורחב, אך ביוזמתם של מספר בחורים הסתיימה העבודה בערב חג הסוכות של שנת [[תשכ"ח]]{{הערה|הבחורים הסירו את עמודי התמיכה של הבניין, מה שהפועלים לא העזו לעשות בעצמם מבלי אישור של מהנדס. בעקבות כך, עד היום הבניין ממשיך לעמוד עד היום מבלי עמודי התמיכה שלו.}}, וברגעים האחרונים שקודם החג הספיקו לפנות את השיריים של עבודות ההרחבה ולהעביר את ארון הקודש ובימת הרבי לקדמת המרתף, וכאשר הרבי נכנס לתפילה ראו שמחה גדולה על פניו.

לאחר החג בנה ר' [[יעקב ליפסקר]] ארבעים ספסלי עץ חדשים אותם תרם ל-770. לאחר סיום הבניה החליט לתרום גם ארון קודש חדש. הוא הבין שהרבי רוצה שארון הקודש לא יבנה בתוך הקיר, אלא מחוצה לו. ר' יעקב הביא פועל שבנה את מסגרת העץ של הארון, ושאר החלקים עשה ר' יעקב בעבודת יד בסיוע בנו{{מקור}}.

{{להשלים}}

===הנחת אבן הפינה===