שמירת הברית: הבדלים בין גרסאות בדף

עם זאת, בדורות האחרונים כאשר התרבות המתירנית גרמה לכך שנעשה פרצה גדול בעוון זה בחוגים ידועים, ועד שיש כאלו שלא רק מתירים, אלא גם לועגים על האיסור ומסבירים שהדבר מותר ומועיל ומעודדים לעשות אותו, ובחלק מהמקומות והמקרים הדברים שלהם מתקבלים מבלי שיהיה מענה של מחאה ראויה המבארת את גודל האיסור שבדבר, וההשלכות שלו בכך שהוא מכלה את כח הגוף{{הערה|כמו שכתב הרמב"ם שאחד מאלף מת מחולי, והשאר מרוב תשמיש.}} ואבדן החיים הבא על ידי טומאה זו, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון אדמו"ר הזקן חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות{{הערה|תניא סוף פרק ז'. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד.}}, כתב הרבי שיש מקום להדפיס '''ולפרסם''' על דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת שחת, ולהגדיל את תשומת הלב של המחנכים הבאים בקשר עם תלמידים בגילאים אלו, היות שיש בכוחם וביכולתם לתקן ולגדור את המצב{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2642.htm אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תרמב].}}.

במכתבים לאנשי מקצוע{{הערה|1=ראו לדוגמא [https://w3.chabad.org/media/pdf/1060/FLmJ10602416.pdf הוספות לקונטרס של ועד הנחות בלה"ק שבת פרשת עקב תשע"ח].}} שלל הרבי בתוקף גם מבחינה פסיכולוגית ורפואית את הגישה המתירנית, הגורמת לאדם לחיות באשליה ולאבד את כוחותיו מבלי לגלות לו את האמת שההתמכרות לפעולה זו מזיקה הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינת הגופנית.

בהזדמנות אחרת התבטא אדמו"ר הזקן על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער'. שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין{{דרוש מקור}}.

==אדמו"ר הרש"ב==

אדמו"ר הרש"ב כותב: "מי שחש לנפשו שלא לטמא אותה, יגדיר את חוש הראיה, שלא יהיה פתוח לראות כל מה שלפניו, ומה גם ראיה אסורה. וגם אם הדבר קשה, יתגבר כארי. וידע אשר בנפשו הוא, ובלי זה, כל עבודתו ויגיעתו כאין וכאפס, ולא יפעל דבר. גם אם יהיה ניכר, אל יחוש לשיחות בני אדם. הלא לגבי חיי הגוף לא מביטים על שום דבר, וכל שכן לגבי חיי הנפש"{{הערה|קונטרס העבודה{{דרוש מקור|דרוש מקור מדוייק, מספר אות או עמוד}}}}.

הרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!{{דרוש מקור}}

בשל כך, אחת מדרכי התיקון שהרבי מציע על פגם בנושא זה, הוא חקיקה במוח הזכרון של אותיות התורה בכלל ואותיות התניא והמשניות בפרט.

ככלל, הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בנושא זה הינה שלא להתעסק עם הנושא יותר מידי, היות ועצם החשש והפחד שלא להיטמא, עלול בעצמו לגרום ולהביא את האדם לידי טומאה, ולכן צריך להסיח את הדעת מזה, ולעסוק בעניני קדושה{{הערה|שו"ת צ"צ שער מילואים סי' סב. עיי"ש.}}.

בספר התניא כתב שכשמסיח דעתו מהרהורים רעים ותאוות רעות "'''יש לו לשמוח בחלקו''' שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

[[קטגוריה:יהדות]]